מפגש מועדון 23 בנובמבר, 2015. הרצאת אורח- מר אבישי הדר בנושא:
"מסע חוצה גבולות ברכבת העמק- על הפוליטיקה שמאחורי המיזם"
----------------------------------------------------------------
הנשיא המכהן צבי יצחקי פתח את המפגש מס' 17 לשנת הרוטרי 2016/17 וברך את המרצה האורח מר אבישי הדר, את האורחים ואת כלל הנוכחים בישיבה. הוא ציין את פעילות החברים במסגרת הועדה לזהירות בדרכים בראשות ר/דני שאול על פעילותם הברוכה להגברת המודעות לנושא בחיפה.
את פסוק השבוע הביאה חברתנו ר/ חביבה רוגר:
לכבוד ההרצאה על רכבת העמק בחרתי להביא כמה מילים מתוך שיר שכתבה רבקה פז על רכבת העמק של פעם:
"הייתה פעם בעמק רכבת, סיפרו כך סבים ודודות.
הייתה היא נוסעת, נוסעת סובבת, רקמו לה מרקם אגדות.
הייתה על פסים מתנדנדת, זחל אט לאט הקטר,
אפשר גם בדרך לרדת, לקטוף בשדה פרחי בר.
נסעו כפריים ברכבת, נסעו עם עיזים וכבשים
ודאי עוד היו ,עוד היו ברכבת, הרבה הפתעות לנוסעים
לרוות צימאונו לשתות מים, פתאום הקטר יעצור
אפשר לטייל קצת בינתיים, ושוב לרכבת לחזור .
שקטה יום אחד הרכבת, עמדו גלגליה פתאום
היכן הם קרונות, קרונות הרכבת, ממנה נותר רק חלום."
ובכל זאת אביא גם פסוק, ציטוט מתוך מכתב שכתב לורד אוליפנט לאיל ההון הבריטי ,הדוכס מסאתרלנד, על האפשרות להקים מסילת רכבת בתוואי רכבת העמק:
יי עניין הקמת המסילה הוא בעל חשיבות מכרעת מבחינה פוליטית, לא פחות מאשר מהבחינה הכלכלית. מסילה זו עתידה להיות חוליה מרכזית ברשת התחבורה שתחבר את מצרים, פלשתינה וסוריה עם אסיה הקטנה ואזור הסהר הפורה". יש לזכור שהדברים הללו נכתבו ב-1884 , לפני 102 שנים ולפני שנבנתה המסילה החיג'אזית בארץ ישראל.
לאחר ברכות הרעות אותן הביא מזכיר הכבוד של המועדון ר/דורון מאוטנר, בא תורה של הברכה הבינלאומית על ידי מנהל אפיק השרות הבינלאומי ר/יורם קנטר: "לאור פרשת הצוללות החדשות, שלוחה הברכה הבינלאומית היום למועדון הרוטרי של העיר קיל בגרמניה, שם נמצאות המספנות הבונות את הצוללות הגדולות והחדישות מסוג דולפין עבורנו.
(Kiel Rotary Club, Germany) העיר קיל הוקמה במאה ה 11, עברה מיד ליד, ובמלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס לצוללות הגרמניות. למרות הסכם ורסאי, הגדילו הגרמנים בחשאי את שטחי הנמל והמספנות, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הייתה קיל לבסיס צוללות ה יו-טיוב ולמפקדת חיל הים הגרמני. במהלך המלחמה 80% מהעיר הושמדו בהפצצות בעלות הברית, והיא שוקמה אט אט אחר המלחמה.
מועדון הרוטרי של קיל הה אחד מהראשונים בגרמניה, ונוסד ב 1932. מאז הוקמו עוד 4 מועדונים בעיר, הפועלים במספר פרויקטים במשותף. החברים נפגשים כל יום שני בצהרים, במלון קאופמן קילר. בין הפרויקטים של המועדון תמיכה בשעורי ולימודי שחיה לילדים ותלמידי יסודי, חילופי סטודנטים, הדרכות במישור העסקי ותמיכה במועדון היאכטות המקומי. בשיתוף עם 4 המועדונים האחרים הקימו פסלים לכבוד 5 חתני פרס נובל בכימיה ובפיזיקה שביצעו את מחקריהם באוניברסיטה המפורסמת של קיל. חברי המועדון פעילים כל שנה ביוני באירועי שבוע השיט של קיל אליו מגיעות מאות ספינות ויאכטות מכל העולם. נרימה כוסית של ברכה למועדון הרוטרי של קיל ולצוללנים שלנו שם של חיל הים !
* * * * *
המרצה האורח הוצג על ידי חברתנו ר/טובה גילת: מר אבישי הדרי עוסק בפוליטיקה ובהיסטוריה מדינית של המזרח התיכון. חבר בצוות הקתדרה לגיאואסטרטגיה של אוניברסיטת חיפה ושותף להקמת המרכז לחקר הביטחון הבינלאומי שלה. שימש כראש המרכז ללימודי בטחון לאומי במכללת הגליל ועמד בראש תוכנית בנ"ל ללימודי ביטוחן וחוסן לאומי המיועדת לדרג הבכיר של מקבלי ההחלטות במערכות המדיניות והביטחוניות מכל רחבי העולם. שירת כמדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי לאחר שורת תפקידים בכירים בצה"ל ובמשטרת ישראל (תנ"צ בגמלאות). בוגר המכללה לביטחון לאומי, בעל תואר שני באוניברסיטת חיפה בתחומי מדעי המדינה והביטחון הלאומי, ומוסמך התכנית המשפטית לבכירי השרות הציבורית של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. מתגורר כיום בקרית טבעון, ונשוי למלכה. ממנו נשמע היום איך אינטרסים גיאופוליטיים, יכולות טכנולוגיות ואינטרסים כלכליים קובעים תהליכים פוליטיים בשטח- כשהשטח הוא המזרח התיכון.
המרצה פתח ואמר שבשנת 1900 שלט במזרח התיכון סולטן האימפריה הטורקית עבדול חמיד השני, והוא החליט לרגל מלאת 25 שנים לעלייתו לשלטון על ביצוע שני פרויקטים מגלומנים:
הראשון- שבכל אחת ממאה הערים שתחת שלטונו ברחבי האימפריה העותומנית יוקם לכבודו מגדל שעון. בארץ הוקמו מגדלי שעון ביפו , בחיפה, בעכו, ובירושלים (שהיה בשער יפו ונהרס לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי המושל הבריטי). מגדלי שעון יפים במיוחד הוקמו בביירות ובדמשק.
השני- מגלומני יותר היה תכנון והקמת מסילת רכבת מדמשק, שהייתה המרכז הדתי המוסלמי ובה המסגד עם קיברו של המנהיג הגדול סאלח-א-דין ועד למכה שבדרום ערב הסעודית . פרויקט זה יאפשר לכל מוסלמי העולה לרגל למקומות הקדושים ולכעבה במכה להגיע תוך שלושה ימים, במקום להתייסר במסלול ארוך ומייגע על דבשות גמלים ופרדות לאורך ההרים וקו החוף הסעודי בצדו המזרחי של ים סוף. וכך ב 1908 הגיעה הרכבת עד לעיר מדינה (למכה לא הגיעה אף פעם). מתוך 1300 הק"מ מדמשק עד מדינה כאלף ק"מ היו בשטח מדברי צחיח ללא מים, וכל העבודה נעשתה בעבודת כפיים כי אז לא היה ציוד כבד מכני לביצוע עבודות החפירה, חפירת הבארות בנקודות של 150 ק"מ זו מזו כמקור לאספקת מים לקטרי הקיטור של אז, ולבניית הגשרים והגשרונים הנדרשת.
ביצוע הפרויקט המגלומני נמסר לאחריותו של מהנדס הרכבות הגרמני אוגוסט מייסנר, שהקים את רשת הרכבות בין גרמניה לתורכיה. הסולטן מסר לו 30 מיליון לירות טורקיות להעמיד רשותו אשרת אלפים חיילים ככוח עבודה, עם הבטחה להחליף כל חייל שלא יעמוד במשימה בחייל חדש כך שמספר העובדים על המסילה יישאר קבוע עד להשלמתה. את כל הציוד שנדרש להקמת המסילה כולל הקרונות היה צריך להביא מאירופה דרך הים לעיר נמל, וממנה עד לדמשק.
בעת תחילת העבודות נחנכה מסילת רכבת צרפתית מדרעא בידן ועד לדמשק ולביירות. הצרפתים סרבו למכור לו את המסילה, ותחילה הוא שילם דמי שכירות עבור השימוש בה אך כשהמחיר הרקיע שחקים הוא החליט לבנות מסילה מקבילה משלו מעמאן לדמשק. וכך באמצע שום מקום במקטע שבין צומת הירמוך לדמשק היו שתי מסילות מקבילות שונות בו בזמן.
בשלב מסוים, הוחלט שהנמל ליבוא הציוד לרכבת יהיה בחיפה ולא בביירות, ולשם כך צריך היה לבנות קו רכבת דרך העמק מחיפה לדרעא שיתחבר שם בצומת הירמוך לקו מדמשק דרומה אל עבר מכה ומדינה. באותה תקופה עדיין לא היה נמל הגדול בחיפה שנבנה על ידי הבריטים אחר מלחמת העולם השנייה, אך היה מעגן באזור הקישון ומשם נבנה קו קצר לנשר ע"י מהנדס בריטי. הגרמנים רכשו את הקו הקצרצר והמשיכו לבנות את הקו כולו דרך עמק יזרעאל עד לצמח ומשם לעבר דרעא והחיבור לקו דמשק/עמאן ודרומה. וכך ציוד מסילות, רכבות וקטרים שהגיע לחיפה יכול היה להשתנע לעבר ולאורך הקו כולו דד למדינה.
המסילה הייתה צרה מהסטנדרטים של היום, והרכבת הייתה איטית אך היה אסור לקטוף פרחים בעת הנסיעה. טייסים מהטייסת הגרמנית שחו במרחביה במלחמת העולם הראשונה בנו להם קרונית עליה הרכיבו מנוע של מטוס עם מדחף וכך "טסו" במהירות על הפסים עד לחיפה. בניסיונות לחסוך בדלק מטוסים הם אף ניסו להרכיב מפרש על הקרונית בדרכם חזרה מחיפה בשעות הערב עת הרוחות המערביות היו מתחזקות באזור...
מקוצר הזמן נאלץ המרצה לעצור את הרצאתו בשלב הזה והמשך יבוא במפגש שני שייערך עימו בהקדם. נשיא המועדון צבי יצחקי הודה למרצה בחום, העניק לו תעודת הוקרה על הרצאתו המעניינת ואת דגלון המועדון למזכרת נצח.
----------------------------------------------
כתב וערך: ר/ד"ר יורם קנטר
צילומים : ר/יורם נאומן
"מסע חוצה גבולות ברכבת העמק- על הפוליטיקה שמאחורי המיזם"
----------------------------------------------------------------
הנשיא המכהן צבי יצחקי פתח את המפגש מס' 17 לשנת הרוטרי 2016/17 וברך את המרצה האורח מר אבישי הדר, את האורחים ואת כלל הנוכחים בישיבה. הוא ציין את פעילות החברים במסגרת הועדה לזהירות בדרכים בראשות ר/דני שאול על פעילותם הברוכה להגברת המודעות לנושא בחיפה.
את פסוק השבוע הביאה חברתנו ר/ חביבה רוגר:
לכבוד ההרצאה על רכבת העמק בחרתי להביא כמה מילים מתוך שיר שכתבה רבקה פז על רכבת העמק של פעם:
"הייתה פעם בעמק רכבת, סיפרו כך סבים ודודות.
הייתה היא נוסעת, נוסעת סובבת, רקמו לה מרקם אגדות.
הייתה על פסים מתנדנדת, זחל אט לאט הקטר,
אפשר גם בדרך לרדת, לקטוף בשדה פרחי בר.
נסעו כפריים ברכבת, נסעו עם עיזים וכבשים
ודאי עוד היו ,עוד היו ברכבת, הרבה הפתעות לנוסעים
לרוות צימאונו לשתות מים, פתאום הקטר יעצור
אפשר לטייל קצת בינתיים, ושוב לרכבת לחזור .
שקטה יום אחד הרכבת, עמדו גלגליה פתאום
היכן הם קרונות, קרונות הרכבת, ממנה נותר רק חלום."
ובכל זאת אביא גם פסוק, ציטוט מתוך מכתב שכתב לורד אוליפנט לאיל ההון הבריטי ,הדוכס מסאתרלנד, על האפשרות להקים מסילת רכבת בתוואי רכבת העמק:
יי עניין הקמת המסילה הוא בעל חשיבות מכרעת מבחינה פוליטית, לא פחות מאשר מהבחינה הכלכלית. מסילה זו עתידה להיות חוליה מרכזית ברשת התחבורה שתחבר את מצרים, פלשתינה וסוריה עם אסיה הקטנה ואזור הסהר הפורה". יש לזכור שהדברים הללו נכתבו ב-1884 , לפני 102 שנים ולפני שנבנתה המסילה החיג'אזית בארץ ישראל.
לאחר ברכות הרעות אותן הביא מזכיר הכבוד של המועדון ר/דורון מאוטנר, בא תורה של הברכה הבינלאומית על ידי מנהל אפיק השרות הבינלאומי ר/יורם קנטר: "לאור פרשת הצוללות החדשות, שלוחה הברכה הבינלאומית היום למועדון הרוטרי של העיר קיל בגרמניה, שם נמצאות המספנות הבונות את הצוללות הגדולות והחדישות מסוג דולפין עבורנו.
(Kiel Rotary Club, Germany) העיר קיל הוקמה במאה ה 11, עברה מיד ליד, ובמלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס לצוללות הגרמניות. למרות הסכם ורסאי, הגדילו הגרמנים בחשאי את שטחי הנמל והמספנות, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הייתה קיל לבסיס צוללות ה יו-טיוב ולמפקדת חיל הים הגרמני. במהלך המלחמה 80% מהעיר הושמדו בהפצצות בעלות הברית, והיא שוקמה אט אט אחר המלחמה.
מועדון הרוטרי של קיל הה אחד מהראשונים בגרמניה, ונוסד ב 1932. מאז הוקמו עוד 4 מועדונים בעיר, הפועלים במספר פרויקטים במשותף. החברים נפגשים כל יום שני בצהרים, במלון קאופמן קילר. בין הפרויקטים של המועדון תמיכה בשעורי ולימודי שחיה לילדים ותלמידי יסודי, חילופי סטודנטים, הדרכות במישור העסקי ותמיכה במועדון היאכטות המקומי. בשיתוף עם 4 המועדונים האחרים הקימו פסלים לכבוד 5 חתני פרס נובל בכימיה ובפיזיקה שביצעו את מחקריהם באוניברסיטה המפורסמת של קיל. חברי המועדון פעילים כל שנה ביוני באירועי שבוע השיט של קיל אליו מגיעות מאות ספינות ויאכטות מכל העולם. נרימה כוסית של ברכה למועדון הרוטרי של קיל ולצוללנים שלנו שם של חיל הים !
* * * * *
המרצה האורח הוצג על ידי חברתנו ר/טובה גילת: מר אבישי הדרי עוסק בפוליטיקה ובהיסטוריה מדינית של המזרח התיכון. חבר בצוות הקתדרה לגיאואסטרטגיה של אוניברסיטת חיפה ושותף להקמת המרכז לחקר הביטחון הבינלאומי שלה. שימש כראש המרכז ללימודי בטחון לאומי במכללת הגליל ועמד בראש תוכנית בנ"ל ללימודי ביטוחן וחוסן לאומי המיועדת לדרג הבכיר של מקבלי ההחלטות במערכות המדיניות והביטחוניות מכל רחבי העולם. שירת כמדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי לאחר שורת תפקידים בכירים בצה"ל ובמשטרת ישראל (תנ"צ בגמלאות). בוגר המכללה לביטחון לאומי, בעל תואר שני באוניברסיטת חיפה בתחומי מדעי המדינה והביטחון הלאומי, ומוסמך התכנית המשפטית לבכירי השרות הציבורית של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. מתגורר כיום בקרית טבעון, ונשוי למלכה. ממנו נשמע היום איך אינטרסים גיאופוליטיים, יכולות טכנולוגיות ואינטרסים כלכליים קובעים תהליכים פוליטיים בשטח- כשהשטח הוא המזרח התיכון.
המרצה פתח ואמר שבשנת 1900 שלט במזרח התיכון סולטן האימפריה הטורקית עבדול חמיד השני, והוא החליט לרגל מלאת 25 שנים לעלייתו לשלטון על ביצוע שני פרויקטים מגלומנים:
הראשון- שבכל אחת ממאה הערים שתחת שלטונו ברחבי האימפריה העותומנית יוקם לכבודו מגדל שעון. בארץ הוקמו מגדלי שעון ביפו , בחיפה, בעכו, ובירושלים (שהיה בשער יפו ונהרס לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי המושל הבריטי). מגדלי שעון יפים במיוחד הוקמו בביירות ובדמשק.
השני- מגלומני יותר היה תכנון והקמת מסילת רכבת מדמשק, שהייתה המרכז הדתי המוסלמי ובה המסגד עם קיברו של המנהיג הגדול סאלח-א-דין ועד למכה שבדרום ערב הסעודית . פרויקט זה יאפשר לכל מוסלמי העולה לרגל למקומות הקדושים ולכעבה במכה להגיע תוך שלושה ימים, במקום להתייסר במסלול ארוך ומייגע על דבשות גמלים ופרדות לאורך ההרים וקו החוף הסעודי בצדו המזרחי של ים סוף. וכך ב 1908 הגיעה הרכבת עד לעיר מדינה (למכה לא הגיעה אף פעם). מתוך 1300 הק"מ מדמשק עד מדינה כאלף ק"מ היו בשטח מדברי צחיח ללא מים, וכל העבודה נעשתה בעבודת כפיים כי אז לא היה ציוד כבד מכני לביצוע עבודות החפירה, חפירת הבארות בנקודות של 150 ק"מ זו מזו כמקור לאספקת מים לקטרי הקיטור של אז, ולבניית הגשרים והגשרונים הנדרשת.
ביצוע הפרויקט המגלומני נמסר לאחריותו של מהנדס הרכבות הגרמני אוגוסט מייסנר, שהקים את רשת הרכבות בין גרמניה לתורכיה. הסולטן מסר לו 30 מיליון לירות טורקיות להעמיד רשותו אשרת אלפים חיילים ככוח עבודה, עם הבטחה להחליף כל חייל שלא יעמוד במשימה בחייל חדש כך שמספר העובדים על המסילה יישאר קבוע עד להשלמתה. את כל הציוד שנדרש להקמת המסילה כולל הקרונות היה צריך להביא מאירופה דרך הים לעיר נמל, וממנה עד לדמשק.
בעת תחילת העבודות נחנכה מסילת רכבת צרפתית מדרעא בידן ועד לדמשק ולביירות. הצרפתים סרבו למכור לו את המסילה, ותחילה הוא שילם דמי שכירות עבור השימוש בה אך כשהמחיר הרקיע שחקים הוא החליט לבנות מסילה מקבילה משלו מעמאן לדמשק. וכך באמצע שום מקום במקטע שבין צומת הירמוך לדמשק היו שתי מסילות מקבילות שונות בו בזמן.
בשלב מסוים, הוחלט שהנמל ליבוא הציוד לרכבת יהיה בחיפה ולא בביירות, ולשם כך צריך היה לבנות קו רכבת דרך העמק מחיפה לדרעא שיתחבר שם בצומת הירמוך לקו מדמשק דרומה אל עבר מכה ומדינה. באותה תקופה עדיין לא היה נמל הגדול בחיפה שנבנה על ידי הבריטים אחר מלחמת העולם השנייה, אך היה מעגן באזור הקישון ומשם נבנה קו קצר לנשר ע"י מהנדס בריטי. הגרמנים רכשו את הקו הקצרצר והמשיכו לבנות את הקו כולו דרך עמק יזרעאל עד לצמח ומשם לעבר דרעא והחיבור לקו דמשק/עמאן ודרומה. וכך ציוד מסילות, רכבות וקטרים שהגיע לחיפה יכול היה להשתנע לעבר ולאורך הקו כולו דד למדינה.
המסילה הייתה צרה מהסטנדרטים של היום, והרכבת הייתה איטית אך היה אסור לקטוף פרחים בעת הנסיעה. טייסים מהטייסת הגרמנית שחו במרחביה במלחמת העולם הראשונה בנו להם קרונית עליה הרכיבו מנוע של מטוס עם מדחף וכך "טסו" במהירות על הפסים עד לחיפה. בניסיונות לחסוך בדלק מטוסים הם אף ניסו להרכיב מפרש על הקרונית בדרכם חזרה מחיפה בשעות הערב עת הרוחות המערביות היו מתחזקות באזור...
מקוצר הזמן נאלץ המרצה לעצור את הרצאתו בשלב הזה והמשך יבוא במפגש שני שייערך עימו בהקדם. נשיא המועדון צבי יצחקי הודה למרצה בחום, העניק לו תעודת הוקרה על הרצאתו המעניינת ואת דגלון המועדון למזכרת נצח.
----------------------------------------------
כתב וערך: ר/ד"ר יורם קנטר
צילומים : ר/יורם נאומן
