7.6.17
נושא הרצאתו של חברנו, השופט בדימוס פרופ' דן ביין, היה "מזיכרונותיו של שופט", אבל היו בה תובנות אקטואליות.
דן ביין היה מצעירי השופטים בישראל כשמונה, בן 35 בלבד, והוא ישב על כס השיפוט 32 שנים. השינויים שחלו במהלך השנים הללו היו משמעותיים ביותר. טלו, למשל, את השינויים הטכנולוגים האדירים. אם בראשית צעדיו בעולם המשפט, עורכי דין הסתמכו על כרטיסיות שאספו בעמל רב ובהן פסיקות ותקדימים, שסייעו להם בעבודתם, כיום המידע באינטרנט נגיש לכל. היה אז חוסר מידע, עורכי הדין הביאו עימם ספרים רבים כדי להרשים את בית המשפט בידע הרלוונטי שאספו. כיום, סטאז'רים טובעים בים המידע.
עוד שינוי שבא עם הזמן – בראשית דרכו היו מעט מאד נשים שופטות. דן סיפר על מבוכתו כמתמחה צעיר, שהגיע לשופטת מרים בן פורת. כולו מבולבל ונבוך לא ידע אם לפנות אליה כ"כבודו" או "כבודה" ולבסוף פלט "את". והשופטת הגיבה: "אתה לעולם לא תהיה עורך דין, אם אינך יודע איך לפנות לבית הדין"...
הגינונים המקובלים בבית המשפט היו אחרים. היה אז פקיד בית המשפט שהיה קורא בקול גדול לפני כניסת השופט "בית המשפט!". צורת החשיבה הייתה פורמליסטית מאד. כיום הפורמליזם כמעט נעלם, בקושי קמים כשהשופט נכנס לאולם. עורכי דין התהדרו ברטוריקה שלהם, השופטים לא הגבילו אותם בזמן, ומשפטים התארכו זמן רב, מצב שאינו אפשרי היום, בעומס המוטל על מערכת בתי המשפט. היום כמעט הכל מוגש בכתב ולא בעל פה. רטוריקה אינה מרשימה, פעמים רבות היא אפילו מרגיזה.
הייתה אז הקפדה רבה מאד על דרך ההתנהגות של השופטים. ראו בעין רעה קשר של שופטים עם התקשורת. שופט שאוכל פלאפל ברחוב – זה לא עלה על הדעת. "הייתי בחוג ריקודי עם, ובאחת המסיבות צולמתי רוקד עם מסיכה – והצילום התפרסם. מקורביי חשוו ש'יהיו לי צרות'", סיפר דן.
עם זאת, יש דברים הקשורים להתנהגות שופטים שגם היום הם רגישים מאד: "מאחר שעסקתי במיסים, באו לפני בעלי חנויות רבים. רבים מכדי שאזכור את כל התיקים. כתוצאה מכך – סירבתי לכל הצעת הנחה שהוצעה לי, שמא המציע הוא אחד מאלה שהתדיינו בפני. יש צורך להישמר בנושא של מראית עין. מעשה בשופט תעבורה, שחשש שמא במעבר חציה האור יתחלף פתאום והוא יימצא עובר באור אדום. הפתרון שמצא – הוא חיכה למחזור הבא, כדי שיספיק לעבור באור הירוק".
הטרדות מיניות, יחסים רומנטיים שאינם הולמים – היו גם אז, אומר דן ביין ומזכיר את פרשת השופט אליעזר מלחי, שהואשם ע"י עו"ד יונה סופר בלקיחת שוחד. ההגנה טענה שהרקע להאשמה הוא קשר רומנטי שהיה בין השופט לעורכת הדין. מלחי זוכה אך לא שב לכס השיפוט. "הנושא כולו זוכה היום להבלטה גדולה הרבה יותר".
"השופט מקבל למעשה מעין תמונה אימפרסיוניסטית, שמציירים בפניו עורכי הדין, הבוחרים להביא את הדברים הנוחים להם. חשוב שהשופט ייצא לשטח. לא פעם ביקור בבתים פותר סכסוכים. מעשה בתובע שבכל פעם שנקבע מועד לדיון – עורך דינו הודיע שהוא חולה. כשזה חזר שוב ושוב, חששתי שכל מטרתו היא להטריד את הנתבע. הזמנו מונית כדי לנסוע לביתו של התובע. עד הרמזור הראשון הצדדים הגיעו לפשרה".
קו הגנה קיצוני הוא לא פעם קו מוטעה. מעשה בסוכן טוטו שנרצח בטירה. הנאשמים טענו שכלל לא היו במקום. משהוכח שהם אכן נכחו שם, הם הורשעו. "הרושם שלי היה שזו הייתה 'תאונת עבודה', הם התכוונו לשדוד ולא לרצוח, אבל משהופרך קו ההגנה שהם נקטו, אי אפשר היה לטעון שהיה מדובר בהריגה ולא ברצח, והם הורשעו ברצח. אם אתה אנס וטוען 'לא הייתי שם, איני מכיר אותה כלל' אתה מסתכן. באפשרותך לטעון – הייתי שם ולא בעלתי, או שהיחסים היו בהסכמה , או אפילו טעיתי וחשבתי שהסכימה – כלומר: לא הייתה מחשבה שלילית. קו הגנה קיצוני שהופרך יביא להרשעה".
האם הודאה היא תמיד הוכחה ניצחת? "במשפט הרצח של דפנה כרמון, למשל, המשפט היה בנוי על הודאת הנאשם. קיבלנו את ההודאה. זה עבר ערעור ומשפט חוזר, אבל נותרה בי אי נוחות. באותו משפט היו עוד 3 שהודו באותו רצח. כשיש 3 הודאות – אין ביטחון של 100%. זה עבר עוד ערכאות ובדיקות, אבל בדל ספק נשאר תמיד".
אפילו תחום המסים, שבו התמחה דן ביין, אינו תחום יבש, ויש בו מקרים מיוחדים. "היה לנו מקרה של צייר מוזר, שנה לעצמו במו ידיו וילה בדניה (את הקרקע רכש בזמנים שהאדמות בדניה היו זולות). בהצהרתו למס הכנסה הצהיר על הכנסה נמוכה מאד. במס הכנסה לא האמינו. בעל וילה בדניה? הוא קיבל שומת מס גבוהה ביותר. הצייר הצליח להוכיח שהוא נוהג לאסוף בערב שאריות של ירקות מתחת לדוכן, שמעולם לא נסע לחו"ל ורמת חייו אכן נמוכה. מקרה אחר היה של פסיכיאטר שנהג להוציא תעודות פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבה תמורת שוחד. מס הכנסה תבע שישלם מס על כספי שוחד אלה, ולא הייתה ברירה אלא לחייבו, כי גם כספים שהושגו בעבירה חייבים במס".
פסוק השבוע הובא על ידי חברתנו חביבה רוגר
7.6.17
פסוק השבוע הוא לכבוד חברי המועדון ששבו מסיור מקיף ברומניה – קובץ קטן של פתגמים ואמירות רומניים
• "למי שיש ידע, יש ארבע עיניים."
• "כלב זקן אינו נובח ללא סיבה."
• "אם קרן שמש אינה חודרת מבעד לחלון, הרופא ייכנס דרך הדלת."
• "עשה שימוש באוזניך כדי לשמוע, בעיניך - כדי לראות, ובפיך - כדי לשתוק."
• "למי שעובד קשה יש כל מה שהוא רוצה, ולמי שגונב ואינו נתפס, יש אותו דבר."
• "אם לא חיית כפי שרצית, בזבזת את חייך."
ולכולנו עוד אמירה אחת, לא מרומניה. דברים שאמרה הסופרת דורותי פרקר, שהלכה לעולמה היום לפני 50 שנה, משפט שאני מאד מאמינה בו, על מהו כוח:
כוח הוא היכולת לשבור חטיף שוקולד לארבעה חלקים עם הידיים בלבד - ואז לאכול רק חלק אחד.
נושא הרצאתו של חברנו, השופט בדימוס פרופ' דן ביין, היה "מזיכרונותיו של שופט", אבל היו בה תובנות אקטואליות.
דן ביין היה מצעירי השופטים בישראל כשמונה, בן 35 בלבד, והוא ישב על כס השיפוט 32 שנים. השינויים שחלו במהלך השנים הללו היו משמעותיים ביותר. טלו, למשל, את השינויים הטכנולוגים האדירים. אם בראשית צעדיו בעולם המשפט, עורכי דין הסתמכו על כרטיסיות שאספו בעמל רב ובהן פסיקות ותקדימים, שסייעו להם בעבודתם, כיום המידע באינטרנט נגיש לכל. היה אז חוסר מידע, עורכי הדין הביאו עימם ספרים רבים כדי להרשים את בית המשפט בידע הרלוונטי שאספו. כיום, סטאז'רים טובעים בים המידע.
עוד שינוי שבא עם הזמן – בראשית דרכו היו מעט מאד נשים שופטות. דן סיפר על מבוכתו כמתמחה צעיר, שהגיע לשופטת מרים בן פורת. כולו מבולבל ונבוך לא ידע אם לפנות אליה כ"כבודו" או "כבודה" ולבסוף פלט "את". והשופטת הגיבה: "אתה לעולם לא תהיה עורך דין, אם אינך יודע איך לפנות לבית הדין"...
הגינונים המקובלים בבית המשפט היו אחרים. היה אז פקיד בית המשפט שהיה קורא בקול גדול לפני כניסת השופט "בית המשפט!". צורת החשיבה הייתה פורמליסטית מאד. כיום הפורמליזם כמעט נעלם, בקושי קמים כשהשופט נכנס לאולם. עורכי דין התהדרו ברטוריקה שלהם, השופטים לא הגבילו אותם בזמן, ומשפטים התארכו זמן רב, מצב שאינו אפשרי היום, בעומס המוטל על מערכת בתי המשפט. היום כמעט הכל מוגש בכתב ולא בעל פה. רטוריקה אינה מרשימה, פעמים רבות היא אפילו מרגיזה.
הייתה אז הקפדה רבה מאד על דרך ההתנהגות של השופטים. ראו בעין רעה קשר של שופטים עם התקשורת. שופט שאוכל פלאפל ברחוב – זה לא עלה על הדעת. "הייתי בחוג ריקודי עם, ובאחת המסיבות צולמתי רוקד עם מסיכה – והצילום התפרסם. מקורביי חשוו ש'יהיו לי צרות'", סיפר דן.
עם זאת, יש דברים הקשורים להתנהגות שופטים שגם היום הם רגישים מאד: "מאחר שעסקתי במיסים, באו לפני בעלי חנויות רבים. רבים מכדי שאזכור את כל התיקים. כתוצאה מכך – סירבתי לכל הצעת הנחה שהוצעה לי, שמא המציע הוא אחד מאלה שהתדיינו בפני. יש צורך להישמר בנושא של מראית עין. מעשה בשופט תעבורה, שחשש שמא במעבר חציה האור יתחלף פתאום והוא יימצא עובר באור אדום. הפתרון שמצא – הוא חיכה למחזור הבא, כדי שיספיק לעבור באור הירוק".
הטרדות מיניות, יחסים רומנטיים שאינם הולמים – היו גם אז, אומר דן ביין ומזכיר את פרשת השופט אליעזר מלחי, שהואשם ע"י עו"ד יונה סופר בלקיחת שוחד. ההגנה טענה שהרקע להאשמה הוא קשר רומנטי שהיה בין השופט לעורכת הדין. מלחי זוכה אך לא שב לכס השיפוט. "הנושא כולו זוכה היום להבלטה גדולה הרבה יותר".
"השופט מקבל למעשה מעין תמונה אימפרסיוניסטית, שמציירים בפניו עורכי הדין, הבוחרים להביא את הדברים הנוחים להם. חשוב שהשופט ייצא לשטח. לא פעם ביקור בבתים פותר סכסוכים. מעשה בתובע שבכל פעם שנקבע מועד לדיון – עורך דינו הודיע שהוא חולה. כשזה חזר שוב ושוב, חששתי שכל מטרתו היא להטריד את הנתבע. הזמנו מונית כדי לנסוע לביתו של התובע. עד הרמזור הראשון הצדדים הגיעו לפשרה".
קו הגנה קיצוני הוא לא פעם קו מוטעה. מעשה בסוכן טוטו שנרצח בטירה. הנאשמים טענו שכלל לא היו במקום. משהוכח שהם אכן נכחו שם, הם הורשעו. "הרושם שלי היה שזו הייתה 'תאונת עבודה', הם התכוונו לשדוד ולא לרצוח, אבל משהופרך קו ההגנה שהם נקטו, אי אפשר היה לטעון שהיה מדובר בהריגה ולא ברצח, והם הורשעו ברצח. אם אתה אנס וטוען 'לא הייתי שם, איני מכיר אותה כלל' אתה מסתכן. באפשרותך לטעון – הייתי שם ולא בעלתי, או שהיחסים היו בהסכמה , או אפילו טעיתי וחשבתי שהסכימה – כלומר: לא הייתה מחשבה שלילית. קו הגנה קיצוני שהופרך יביא להרשעה".
האם הודאה היא תמיד הוכחה ניצחת? "במשפט הרצח של דפנה כרמון, למשל, המשפט היה בנוי על הודאת הנאשם. קיבלנו את ההודאה. זה עבר ערעור ומשפט חוזר, אבל נותרה בי אי נוחות. באותו משפט היו עוד 3 שהודו באותו רצח. כשיש 3 הודאות – אין ביטחון של 100%. זה עבר עוד ערכאות ובדיקות, אבל בדל ספק נשאר תמיד".
אפילו תחום המסים, שבו התמחה דן ביין, אינו תחום יבש, ויש בו מקרים מיוחדים. "היה לנו מקרה של צייר מוזר, שנה לעצמו במו ידיו וילה בדניה (את הקרקע רכש בזמנים שהאדמות בדניה היו זולות). בהצהרתו למס הכנסה הצהיר על הכנסה נמוכה מאד. במס הכנסה לא האמינו. בעל וילה בדניה? הוא קיבל שומת מס גבוהה ביותר. הצייר הצליח להוכיח שהוא נוהג לאסוף בערב שאריות של ירקות מתחת לדוכן, שמעולם לא נסע לחו"ל ורמת חייו אכן נמוכה. מקרה אחר היה של פסיכיאטר שנהג להוציא תעודות פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבה תמורת שוחד. מס הכנסה תבע שישלם מס על כספי שוחד אלה, ולא הייתה ברירה אלא לחייבו, כי גם כספים שהושגו בעבירה חייבים במס".
- ומסכם דן ביין: " אכן, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. אני באתי לשיפוט מהאקדמיה, ולא הכרתי נושאים רבים, כמו לחצים פוליטיים. היום, כשאני רואה את מערכת המשפט כעורך דין, אני רואה את הדברים שלא ראיתי קודם".
פסוק השבוע הובא על ידי חברתנו חביבה רוגר
7.6.17
פסוק השבוע הוא לכבוד חברי המועדון ששבו מסיור מקיף ברומניה – קובץ קטן של פתגמים ואמירות רומניים
• "למי שיש ידע, יש ארבע עיניים."
• "כלב זקן אינו נובח ללא סיבה."
• "אם קרן שמש אינה חודרת מבעד לחלון, הרופא ייכנס דרך הדלת."
• "עשה שימוש באוזניך כדי לשמוע, בעיניך - כדי לראות, ובפיך - כדי לשתוק."
• "למי שעובד קשה יש כל מה שהוא רוצה, ולמי שגונב ואינו נתפס, יש אותו דבר."
• "אם לא חיית כפי שרצית, בזבזת את חייך."
ולכולנו עוד אמירה אחת, לא מרומניה. דברים שאמרה הסופרת דורותי פרקר, שהלכה לעולמה היום לפני 50 שנה, משפט שאני מאד מאמינה בו, על מהו כוח:
כוח הוא היכולת לשבור חטיף שוקולד לארבעה חלקים עם הידיים בלבד - ואז לאכול רק חלק אחד.
