לפני ההרצאה, צורפו שני חברים חדשים למועדון.נפתלי סגל - בנקאי וברוך יצחקי-בעל חברת הובלה. המרצה בישיבת המועדון ביום 9 אפריל 2008 היה נספח התרבות של איטליה, מר אדוארדו, שהרצה על דנטה ומשמעויות הקומדיה האלוהית שלו.
הציג את המרצה זאב מטר, אשר ציין כי הוא מסיים עתה 5 שנות כהונה בישראל לפני עזיבה למשימתו הבאה, לאחר שהגיע מתפקיד דומה בגדה. המרצה בעל תארים אקדמיים מאיטליה ואירלנד וסייע רבות לפעילויות תרבות בחיפה ובצפון.פרסם שני ספרים האחד תרגום של DIVINA COMMEDLA והשני ספר באיטלקית שנוששו "פוליטיקה קורקט" political correct.
המרצה שוחח על איטליה של המאה ה-13 והחשיבות של דנטה בהיסטוריה האיטלקית, הן כמפתח ומקדם הלשון האיטלקית כשפה הרשמית האיטלקית ולא כדיאלקט במקום הלטינית והן כמקדם רעיון השיוויוניות והאחווה הראויה למדינה האיטלקית, על רקע הפירוד והסכסוכים בתקופתו. בכך גם השווה המרצה את העם היהודי וההיסטוריה שלנו לעם האיטלקי.
המרצה הסביר את יצירת הפאר "הקומדיה האלוהית" שתורגמה לשפות רבות (לרבות לעברית על ידי זאב ז'בוטינסקי) כמורכבת משלשה חלקים, שהמפורסם ביניהם הוא הראשון - השאול, אשר עליו נכתבו יצירות אמנות רבות, שירים, יצירות מוסיקליות, ציורים ועבודות אומנות, שחלקן הודגם גם במצגת.
דנטה ראה בשאול את הביטוי הסופי לכל החוטאים שלא התוודו ובקשו מחילה, ציין המרצה, כאשר השאול התבססה על שורת חטאים, כאשר הגרוע ביותר בעיניו הייתה הבגידה, שלשת הבוגדים ההיסטוריים בעיניו היו יהודה איש-קריות שבגד בישו ומאידך, קסיוס וברוטוס שבגדו ביוליוס קיסר. בכך, גם נתן דנטה ביטוי לתפיסתו הכוללת לנושאי דת ומדינה. הוא גרס כי דמוקרטיה ויתר שיוויוניות מסוכנים לאחדות העם והדת כאמונה חשובה, אך ממסדה פחות - הוא אף הגדיל עוז בנפשו, במאה ה-13 לשם בשאול את האפיפיור אשר למרות משרתו, לתפיסתו יכול לחטוא ועל כך להענש. השאול שמשה בסיס ליצירות אומנות נוספות בהיותה ארצית וציורית ביותר, בניגוד לדוגמא לפרק על גן העדן, המשולב בתיאורים פילוסופיים תיאולוגיים מורכבים.
דנטה התייחס ביצירתו זו גם לחוטאים שלא מדעת, או ללא שיכלו למנוע ותאר את מצבם בשאול בשלב ביניים לא מוגדר - לימבו - מושג לשוני שאול כיום להגדרת מצב ביניים לא חלוט (דוגמת התיק"ו בעברית).
את הרצאתו סיים אדוארדו בציטוט עורך דין מפורסם, שהגן על פושעים רבים, שקבע כי למרות השוני הרב בין כל הפושעים והמקרים - היה לכולם רק דבר אחד משותף, הם לא הודו באשמתם אלא האשימו את הסביבה, התנאים, הנסיבות וכו וכו וגם לכך נתן דנטה את הדעת והציג את מערכת השכר ועונש הראויה בשאול - מידת העינוי תהיה שקילה למידת החטא.
הודה למרצה שלמה מרקל, שהדגיש את הצפיות ממרצה שהוא נספח תרבות של איטליה, כי רק "איטליה" היא כבר שם נרדף לתרבות לסוגיה (ציור, פיסול, מוסיקה, שירה, ספרות וכו) ועל כן תודת המועדון למרצה שהשכיל בזמן קצר ובחן להעביר את כלל מגווני התרבות הבאים לידי ביטוי ביצירתו של דנטה, כאשר זו התרבות במשמעותה הרחבה, לא רק האומנותי, אלא גם הפילוסופי דתי ועל כך מלוא הערכת המועדון. לסיום, במיוחד על רקע החלטת משה קצב אמש, הביע את תקוותו כי המסר של דנטה ימומש יותר בקרב אנשים שיקחו אחריות למעשיהם ויודו ("מיה קולפה").
הציג את המרצה זאב מטר, אשר ציין כי הוא מסיים עתה 5 שנות כהונה בישראל לפני עזיבה למשימתו הבאה, לאחר שהגיע מתפקיד דומה בגדה. המרצה בעל תארים אקדמיים מאיטליה ואירלנד וסייע רבות לפעילויות תרבות בחיפה ובצפון.פרסם שני ספרים האחד תרגום של DIVINA COMMEDLA והשני ספר באיטלקית שנוששו "פוליטיקה קורקט" political correct.
המרצה שוחח על איטליה של המאה ה-13 והחשיבות של דנטה בהיסטוריה האיטלקית, הן כמפתח ומקדם הלשון האיטלקית כשפה הרשמית האיטלקית ולא כדיאלקט במקום הלטינית והן כמקדם רעיון השיוויוניות והאחווה הראויה למדינה האיטלקית, על רקע הפירוד והסכסוכים בתקופתו. בכך גם השווה המרצה את העם היהודי וההיסטוריה שלנו לעם האיטלקי.
המרצה הסביר את יצירת הפאר "הקומדיה האלוהית" שתורגמה לשפות רבות (לרבות לעברית על ידי זאב ז'בוטינסקי) כמורכבת משלשה חלקים, שהמפורסם ביניהם הוא הראשון - השאול, אשר עליו נכתבו יצירות אמנות רבות, שירים, יצירות מוסיקליות, ציורים ועבודות אומנות, שחלקן הודגם גם במצגת.
דנטה ראה בשאול את הביטוי הסופי לכל החוטאים שלא התוודו ובקשו מחילה, ציין המרצה, כאשר השאול התבססה על שורת חטאים, כאשר הגרוע ביותר בעיניו הייתה הבגידה, שלשת הבוגדים ההיסטוריים בעיניו היו יהודה איש-קריות שבגד בישו ומאידך, קסיוס וברוטוס שבגדו ביוליוס קיסר. בכך, גם נתן דנטה ביטוי לתפיסתו הכוללת לנושאי דת ומדינה. הוא גרס כי דמוקרטיה ויתר שיוויוניות מסוכנים לאחדות העם והדת כאמונה חשובה, אך ממסדה פחות - הוא אף הגדיל עוז בנפשו, במאה ה-13 לשם בשאול את האפיפיור אשר למרות משרתו, לתפיסתו יכול לחטוא ועל כך להענש. השאול שמשה בסיס ליצירות אומנות נוספות בהיותה ארצית וציורית ביותר, בניגוד לדוגמא לפרק על גן העדן, המשולב בתיאורים פילוסופיים תיאולוגיים מורכבים.
דנטה התייחס ביצירתו זו גם לחוטאים שלא מדעת, או ללא שיכלו למנוע ותאר את מצבם בשאול בשלב ביניים לא מוגדר - לימבו - מושג לשוני שאול כיום להגדרת מצב ביניים לא חלוט (דוגמת התיק"ו בעברית).
את הרצאתו סיים אדוארדו בציטוט עורך דין מפורסם, שהגן על פושעים רבים, שקבע כי למרות השוני הרב בין כל הפושעים והמקרים - היה לכולם רק דבר אחד משותף, הם לא הודו באשמתם אלא האשימו את הסביבה, התנאים, הנסיבות וכו וכו וגם לכך נתן דנטה את הדעת והציג את מערכת השכר ועונש הראויה בשאול - מידת העינוי תהיה שקילה למידת החטא.
הודה למרצה שלמה מרקל, שהדגיש את הצפיות ממרצה שהוא נספח תרבות של איטליה, כי רק "איטליה" היא כבר שם נרדף לתרבות לסוגיה (ציור, פיסול, מוסיקה, שירה, ספרות וכו) ועל כן תודת המועדון למרצה שהשכיל בזמן קצר ובחן להעביר את כלל מגווני התרבות הבאים לידי ביטוי ביצירתו של דנטה, כאשר זו התרבות במשמעותה הרחבה, לא רק האומנותי, אלא גם הפילוסופי דתי ועל כך מלוא הערכת המועדון. לסיום, במיוחד על רקע החלטת משה קצב אמש, הביע את תקוותו כי המסר של דנטה ימומש יותר בקרב אנשים שיקחו אחריות למעשיהם ויודו ("מיה קולפה").
