מפגש המועדון 10 באפריל, 2013 במוזיאון ההעפלה - חברים מספרים על מה שהיה בדרך לתקומה
במפגש של המועדון הפעם היה מפגש ערב במוזיאון חיל הים, לרגל יום העצמאות. חלק מהחברים הקדים וערך סיור מודרך ברחבי המוזיאון בהדרכת מנהלו. לאחר מכן הגיעו רבים וטובים למוזיאון, ולאחר מפגש רעים וכיבוד עשיר ומפנק התכנסנו למפגש.. הנשיא המכהן נחום לדר פתח את מפגשנו ה 34 בדברי תודה למנהל המוזיאון מר ניר מאור על האירוח ועל הסיור המאלף שערך לחברים. הנשיא הודה ליו"ר ועדת התכניות של המועדון ר/אריה ברגמן על היזמה והארגון של המפגש, ולחברנו ר/שלום וואנו שהסכים להנחות את הערב. הנשיא המכהן נחום לדר מודה למנהל המוזיאון על הסיור המוצל והארוח הלבבי.
פסוק השבוע הובא הפעם על ידי ר/זאב מטר בשיר אותו כתב: "השואה והגבורה".
השואה והגבורה שלי, מלוח פליז על קיר ניבטת מציינת אוניית מעפילים
שהבקיעה גלים בחורף סוער בכדי להציל עוד נפש ולהביא למכורה
את אבי שניצל מציפורני גיהינום הרשע.
להגיע לחלום שהיה כמעט דמיוני אלפים של אחים יחד
לטוב ולרע ביו שמים למים צפופים בתוך תיבת פלדה
מתנדנדים בין גלים עד ראו את סולינה מתרחקת
ואונית משחית אנגלית מאיימת להשבית את שמחת הגאולה
לות אותם מהדרדנלים עד ארץ ישראל הקטנה.
חשבו למבטחים להגיע. עת מפרץ חיפה נגלה מפציע אור שמש ותקוות עתיד חדשה.
והאנגלי מכון לעברם רובה ונותן להם סימן כי הוא כאו האדון השליט ורק על פיו יישק דבר
כמו החייל הגרמני בפולניה רק הפעם באנגלית.
השואה והגבורה נושאים בהם תמיד יגון של מות
והם ספור חיים קשה מנשוא בודדים ניצולים משמד ושאר המשפחה הוכחד באושויץ ובבלזיץ
והם המעפילים פורצי הדרך כבר שומעים איומים וגידופים החוצה מהאוניה מיד!
כמו מהדהד הראוס הזכור לשמצה.
אז יש לי בית קברות משלי ויש לי צרור זיכרונות ששמעתי מאבי
ויש לי את מחנה המעפילים בעתלית שם בבלוק 35 העביר ימים על ימים
עד זכה לחזור חופשי לחיפה. וכאו מלוח הפליז האוניה סקריה לי צועקת-
תזכור ואל תשכח כי מהדור אחריך כבר כמעט כלום לא נלמד.
יישאר מוזיאון דומם של זיכרון חיי ונושם . בו נשמר העבר והאין האכזר להזכיר ולא לשכוח
להרגיש ולבכות ולדעת כי יש לנו בארץ במה להתגאות
ללכת על אדמת אבות כי לנו ורק לנו ארץ זאת.
את ברכות הרעות הביא נ"מ גן-צבי. בין הברכות יש לציין הברכה לחברתנו ר/נאוה ןילבך שהפכה סבתא לתאומים- מזל טוב!
הברכה הבינלאומית הוקראה על ידי חברתנו ר/אביבה רוטר, והיא נשלחה הפעם למועדון הרוטרי של אוטווה בירת קנדה, כאות הוקרה לביקורו בארץ ועמדותיו של שר החוץ הקנדי. מועדון הרוטרי באוטווה נוסד ב 1916 בסמוך לייסוד הרוטרי בשיגו. Ottawa Rotary club נמצא באיזור 7040 הכולל בנוסף לאונטריו גם חלקים מ קוויבק ומצפון מדינת ניו יורק. נפגשים בימי שנ בצהרים. למועדון קשרים בינלאומיים רבים לפרויקטי רוטרי בינלאומי וקרנות לטיפול בילדים ובמפחות במצוקה. נרים כוסית של ברכה למועדון אוטווה באונטריו קנדה!
3 חברים מספרים:
את המשך הערב הנחה ר/שלום וואנו. פתחנו בשירת התקווה, ולאחר שר/אריה ברגמן הקריא את התפילה המיוחדת שחוברה לשלום מדינת ישראל. שלושה מחברינו הסכימו להביא סיפורים ואנקדודות הקשורים בתקומת ישראל ומעשים חריגים ראויים לציון.
המספר הראשון שהוצג על ידי שלום היה נ"ל מנחם חכים, ששלום וואנו והוא קיבלו באותו היום את התואר המכובד "יקיר חיפה" , כל אחד בזכות פעילותו ומעשיו למען העיר והקהילה.
נ"ל מנחם חכים - נולד בביירות בלבנון, בשנת 1921 . בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ: ההורים וארבעת ילדיהם: 3 בנים ובת. מיד עם עלייתו לארץ הצטרף מנחם לאגודת מכבי, שם עסק בענפי oפורט שונים. שם גם, בהיותו בו 15 , עם קבוצה של חברים, הצטרפו להגנה ותיפקדו כאנשי קישור ושירות ללוחמים. במסגרת זו היה מנחם ממונה על המחסנים של ההגנה בחיפה. מנחם השתחרר מ צה"ל בשנת 1949 ואז פתח את סניף חנות "מקסיםיי, בשכונת הדר, בחיפה. מנחם נשוי למרגוט, אב לשלושה: שמעון, אלי ואורנה, o ב ל- 9 נכדים וסבא רבא לשלושה נינים. מנחם יספר על אחיו, הרוג המלכות אלי חכים ז"ל.
הלח"י - לוחמי חירות ישראל, הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי משנת 1940 עד 1948 . המחתרת הוקמה ע"י פורשי האצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בפעולותיהם, ניסו אנשי הלח"י לפגוע בבכירי ממשלת המנדט והצבא הבריטי, ע"י התנקשויות ופגיעה במתקנים אסטרטגים. הלח"י הוכרז כארגון טרור ע"י ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם ע"י ממשלת ישראל הזמנית. בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של הלח"י, וראתה בו גוף לוחם שסייע בתקומת המדינה. באותה שנה נוצר "אות לח"י", שהוענק לחברי המחתרת.
הלורד מוין, בתפקידו כנציב הבריטי הממונה על המזרח התיכון, נחשב לאנטי ציוני מובהק ופעל במלוא כוחו למנוע כניסת יהודים לארץ ישראל. הוא טען בפני בן-גוריון כי ארץ ישראל לא תוכל לפתור את בעיית היהודים, הציע להקים מדינה יהודית במערב אירופה ואף נקב בפרוסיה המזרחית כארץ שתוכל לשמש למטרה זו, לאחר המלחמה ולאחר שיגורשו ממנה התושבים הגרמנים. לפי הוראותיו של מוין, התערב הציר הבריטי בטורקיה אצל השלטונות הטורקיים ודרש לגרש את אוניית המעפילים סטרומה למימי הים השחור, מקום שבו טובעה על אנשיה בטורפדו סובייטי ב-24 בפברואר 1942.
שני המתנקשים, חכים ובית צורי, שהו בקהיר שבועות אחדים בעת שהתכוננו להתנקשות, בהם עקבו אחר שגרת יומו של מוין ותכננו את המבצע. ב-6 בנובמבר 1944 ארבו השנים למכוניתו של מוין בסמוך לביתו. כשהגיעה המכונית, פתח אליהו חכים את דלתה, ירה 3 יריות בלורד מוין והרגו, וירה גם בשומרו. הם נמלטו ממקום ההתנקשות באופניים, בדרכם אל השוק העירוני הומה האדם. שוטר זיהה אותם והצליח לירות באליהו בית צורי. אליהו חכים חזר לעזור לחברו וכך נתפסו שניהם על ידי המצרים. ב-10 בינואר 1945 הועמדו חכים ובית צורי לדין בפני בית דין צבאי מצרי ונדונו למוות. הם הוצאו להורג בקהיר בח' בניסן ה'תש"ה 22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".
מנחם סיפר על ילדותו ומשפחתו, 3 אחים- הבכור היה איש מפא"י, מנחם עצמו היה פעיל בתנועת המכבי, והצעיר שהיה תלמיד הראלי הושפע ממשפחה חיפאית שכולה היו אנשי לח"י והצטרף. האחות- הייתה פלמחניקית בקיבוץ. האח הצעיר החליט להתגייס לצבא הבריטי, ושהה במצרים. משם היה בא לביקורים בבית והיה מעביר נשק בקיטבג שלו למחתרת בחיפה. בשלב מסוים הופעל עליו לחץ שלא להמשיך ולשרת את הצבא הבריטי והוא ערק. סופר שהוא היה שותף לניסיון התנקשות בנציב העליון בירושלים וכן בשני סרג'נטים בחיפה. בהיותו בחיפה נהג לישון בבית ההורים שהיה באותו מתחם עם בית הבולשת הבריטית ה CID.
בזמן המשפט בקהיר הביא עו"ד שהגן עליו מסמכים שהראו שאלי נולד כביכול באירן והוא בן 17 אך הוא עצמו התנגד לכך וטען שהוא בן 18 ואחראי לכל מעשיו. בעוד שבארץ האירוע הביא לתגובות קשות ויש סוברים שאף גרם להתחלת ה"סזון",דווקא בעיני המצרים "שני האליהו" הפכו לגיבורים, ובעקבות התגובות שעוררו במעשם, נרצח גם ראש ממשלת מצרים, דבר שהרגיז מאד את צ'רצ'יל שקרא לשים קץ ל"מעשי הבריונות" במצרים. פסק הדין היה מוות בתליה והוא בוצע ללא המתנות נוספות. בשנת 1975 יצחק קבין במסגרת המו,מ עם סאדת קיבל אישור להעלות את עצמותיהם ממצרים לישראל לקבורה בירושלים.
המספר השני הוא מתקופה אחרת, ובא להציג את צה"ל בפעילויות אנושיות באוכלוסיות אזרחיות. ר/ארז ישכרוב נולד בשנת 1967 . הוריו היו ממקימי קבוץ יודפת. בתחילת החודש ה- 7 להריונה קבלה אמו צירים והיה צריך להסיעה לביה"ח. האב לקח את ג'יפ הקבוץ .ראשית, עצר בדרך כדי להשקות את השדות, ורק אח"כ פנה לביה"ח, בו נולד ארז , פג, במשקל 900 גר.' אז זה נחשב עובר שלא יוכל לשרוד- כך אמרו להורים. ארז מספר שהכניסו אותו לכעין קופסא המיועדת להעברה לצנצנות בפתולוגיה. אימו שוחררה , אך חזרה לאחר מספר שעות כדי להעביר את החלב שלה לילדים אחרים ואז, אחת האחיות ניגשה לקופסא שעדיין הייתה במקום על המדף, ואמרה בהתרגשות: הילד חי! רופא שהוזעק ,בדק את הפג החליט לפנים משורת הדין להכניס את הפג לאינקובטור. התוצאות נמצאות איתנו כאן, היום.
ארז למד צילום בתיכון "ויצו" והיה צלם ב"ידיעות אחרונות'!, עד 1994 ,בהיותו בן 27 . חברתו אז- ורעייתו היום, חיפשה בחיפה ב "נרות" היכן ניתן ללמוד גרפיקה ממוחשבת ולא מצאה. ארז, ספונטנית, אמר לה: "אם את לא מוצאת בי"ס, אני אקים לך בי"ס." מיד נכנס לפעולה ובהיותו בתחנת דלק "עוז" בכביש החוף, שמע שיש להם מבנה של 100 מי להשכרה. מיד שכר את המקום והתחיל שם עם בי"ס שדשדש בתחילה, אבל בהמשך התפתח למאה תלמידים ויותר. כיום זוהי מכללה מתקדמת- מכללת "תלתן" המונה 1200 תלמידים. הדרישה אליה- כפולה, כך שארז מרחיב בימים אלו את המכללה בהוספת חמש קומות נוספות. ארז נשוי למיכל, אב לאור, אושר וזיו.
חיל הרפואה בצה"ל תורם ומסייע בעת הצורך לפעולות הצלה וטפול הומניטאריות באזורי מצוקה בעולם. במסגרת החיל הוקמה יחידת מיוחדת של בית חולים שדה מתוגבר על כל צוותי הרפואה הקשורים בנושא.בשנת 1994 פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם ברואנדה בין שבטי ההוטו והטוטסי, מלחמה זו גבתה כמיליון קורבנות בנפש. מיליוני פליטים התרכזו במחנות פליטים במדינות השכנות. ב-23 ביולי 1994 שלח צה"ל משלחת מוטסת של רופאים וסגל רפואי, ציוד רפואי, מזון ובגדים עבור הפליטים אשר התרכזו ליד העיר גומה בזאיר. במשך 40 יום פעלו כ-270 חיילי וקציני צה"ל (3 משלחות נשלחו) בבית חולים שדה במחנה הפליטים והגישו סיוע רפואי והומניטרי. ארז סיפר שנציגי המשלחת הישראלית היו היחידים שהעזו להיכנס ממש לתוך מחנות הפליטים ולסייע במקום. הוא הראה תמונות של הילדים המאושפזים והיתומים הפצועים והחלים שאושפזו נותחו וטופלו בבית החולים הצבאי המאולתר, והביע תקווה שביום מן הימים יפגוש מי הם. אחת התמונות שצילם הגיעה לשער של הנשיונל גיאוגרפיק.
הדובר השלישי הביא סיפורים מתקופת מלחמת ההתשה, של אנשי הצםרדע אנשי הדממה. נ"ל שלמה אסיף, נולד ב- 22 בינואר 1948 בעיירה קטנה במערב פולין בשם זמביצה . בהיותו בן 3 עלתה המשפחה לארץ וגרו בפעברה בשער העלייה, משם עברו למעברה בפוריה. לאחר שנתיים, נתקבלו כחברים בקבוץ איילת השחר, שם צמח והתחנך עד גיוסו לצה"ל בשנת . 1965 מיד התנדב לשרת בשייטת 13 , בה שרת 7 שנים והשתתף בעשרות מבצעים מיוחדים ויוצאי דופן, ממלחמת ששת הימים תקופת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. במקביל, סיים לימודים לתואר ראשון במכון וינגייט ושימש במספר תפקידים בנושאי ספורט ואימון גופני עד שמונה ב- 1982 למפקד הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הראלי בחיפה. שלמה פרש לפנסיה מהצבא ב- 1988 ,והקים את חברת הסיעוד המצליחה: "אולסן אסיף". שלמה נשוי לשושי, אב לשלושה בנים: אופיר, עמית ואבי, ו סב ל- 7 נכדים.
אחד מהמבצעים החשובים בהם השתתף שלמה התנהל בשנת 1969 ונקרא: "מבצע אסקורט" עליו יספר לנו היום:
המבצע התנהל ב7-8 לספטמבר, שנת 1969, תקופת "מלחמת ההתשה".במהלך מלחמת ההתשה מחליטים בצה"ל לצאת לפשיטה איכותית נגד המצרים, מבצע "רביב". התכנית הייתה להנחית את כוחות צה"ל בצד המצרי של מפרץ סואץ עם טנקים וחי"ר המוסווים לחיילים מצרים. הבעיה הייתה שהמצרים החזיקו במפרץ שתי ספינות טורפדו שסיכנו את כוח הנחיתה. לכן, כהכנה למבצע רביב, נשלחים לוחמי שייטת 13 למבצע "אסקורט", שנועד להטביע את הספינות המצריות.
שמונה לוחמי שייטת יוצאים מתחת לפני הים כשהם רכובים על "חזיר", כלי תחבורה תת ימי להובלת צוללנים. ה"חזיר, נשא 4 לוחמים, נהג שישב קדימה ועוד שלושה באמצעיתו. הוא נחשב לסודי ביותר באותה תקופה, ויכול היה לשאת את הלוחמים על פני המים, או שקוע כך שרק הראשים היו מעל למים או ממש לצלול לעומק עד לקרקעית הים. על מנת להבטיח שה"חזיר" לא ייפול בידי האויב היה בקצהו האחורי מוקש כמתקן להשמדה עצמית בעת צרה.
שני החזירים צלחו את ים סוף בחלקו הדרומי, מרחק של 32 ק"מ לכל כיוון. הצליחה נעשתה כך שראשי הלוחמים בצבצו מעל למים, בים גלי ורוח צולפת בפנים. הניסיון הראשון נכשל בגלל שהספינות המצריות היו מחוץ לנמל, והם לא הצליחו לזהות אותן. במהלך הצלילה נאלצו הלוחמים להתחמק מקליעים שירו מצרים עצבניים לתוך המים. לאחר ששבו- נשלחו שוב לאותה משימה בפעם השנייה. שהפעם הספינות מחכות להם במזח. הם צוללים לעבר הספינות, עוברים מתחת להן ומי שמצמיד את המוקשים היה עמי איילון, לימים מפקד חיל הים. מסתבר שגם לוחמי החזיר השני הגיעו ל ספינות הטורפדו המצריות וגם הם הצמידו מוקשים לדופנותיהן. בדרך חזרה אל החוף בצד הישראלי לסיני נשמעו שתי התפוצצויות- שתי הספינות המצריות התפוצצו וטובעו. אולם לפתע נשמע בחזיר שאסיף נהג בו פיצוץ שלישי, וההצלחה הפכה לעצובה – תקלה טכנית גרמה לפיצוץ ב"חזיר" ושלושה מארבעת לוחמי השייטת שהיו בו נהרגו. הרביעי הנהג נפצע קשה וחולץ אחר שהות במים על ידי מסוק חילוץ. עודד ניר מאילת השחר (קיבוצו של אסיף), שלמה אשל משפיים ורפי מילוא מעתלית נהרגו בפעולה בחזיר שהתפוצץ. לאחר ההטבעה של ספינות הטורפדו המצריות יצא צה"ל לפשיטה משוריינת בצד המצרי כשגם בכוח זה נמצאים מספר לוחמי שייטת. במשך עשר שעות פעילות בצד המצרי לוחמי צה"ל השמידו בסיסים, טנקים ואפילו הרגו גנרל מצרי עם עוד 150 חיילים.
הנשיא נחום לדר הודה למרצים ולמשתתפים , ולמארגנים בכל הרמות על הארגון וביצוע מפגש הערב המוצלח שעוד ידובר בו רבות.
----------------------------
כתב וערך: ר/יורם קנטר
צילומים: ר/יורם נאומן
במפגש של המועדון הפעם היה מפגש ערב במוזיאון חיל הים, לרגל יום העצמאות. חלק מהחברים הקדים וערך סיור מודרך ברחבי המוזיאון בהדרכת מנהלו. לאחר מכן הגיעו רבים וטובים למוזיאון, ולאחר מפגש רעים וכיבוד עשיר ומפנק התכנסנו למפגש.. הנשיא המכהן נחום לדר פתח את מפגשנו ה 34 בדברי תודה למנהל המוזיאון מר ניר מאור על האירוח ועל הסיור המאלף שערך לחברים. הנשיא הודה ליו"ר ועדת התכניות של המועדון ר/אריה ברגמן על היזמה והארגון של המפגש, ולחברנו ר/שלום וואנו שהסכים להנחות את הערב. הנשיא המכהן נחום לדר מודה למנהל המוזיאון על הסיור המוצל והארוח הלבבי.
פסוק השבוע הובא הפעם על ידי ר/זאב מטר בשיר אותו כתב: "השואה והגבורה".
השואה והגבורה שלי, מלוח פליז על קיר ניבטת מציינת אוניית מעפילים
שהבקיעה גלים בחורף סוער בכדי להציל עוד נפש ולהביא למכורה
את אבי שניצל מציפורני גיהינום הרשע.
להגיע לחלום שהיה כמעט דמיוני אלפים של אחים יחד
לטוב ולרע ביו שמים למים צפופים בתוך תיבת פלדה
מתנדנדים בין גלים עד ראו את סולינה מתרחקת
ואונית משחית אנגלית מאיימת להשבית את שמחת הגאולה
לות אותם מהדרדנלים עד ארץ ישראל הקטנה.
חשבו למבטחים להגיע. עת מפרץ חיפה נגלה מפציע אור שמש ותקוות עתיד חדשה.
והאנגלי מכון לעברם רובה ונותן להם סימן כי הוא כאו האדון השליט ורק על פיו יישק דבר
כמו החייל הגרמני בפולניה רק הפעם באנגלית.
השואה והגבורה נושאים בהם תמיד יגון של מות
והם ספור חיים קשה מנשוא בודדים ניצולים משמד ושאר המשפחה הוכחד באושויץ ובבלזיץ
והם המעפילים פורצי הדרך כבר שומעים איומים וגידופים החוצה מהאוניה מיד!
כמו מהדהד הראוס הזכור לשמצה.
אז יש לי בית קברות משלי ויש לי צרור זיכרונות ששמעתי מאבי
ויש לי את מחנה המעפילים בעתלית שם בבלוק 35 העביר ימים על ימים
עד זכה לחזור חופשי לחיפה. וכאו מלוח הפליז האוניה סקריה לי צועקת-
תזכור ואל תשכח כי מהדור אחריך כבר כמעט כלום לא נלמד.
יישאר מוזיאון דומם של זיכרון חיי ונושם . בו נשמר העבר והאין האכזר להזכיר ולא לשכוח
להרגיש ולבכות ולדעת כי יש לנו בארץ במה להתגאות
ללכת על אדמת אבות כי לנו ורק לנו ארץ זאת.
את ברכות הרעות הביא נ"מ גן-צבי. בין הברכות יש לציין הברכה לחברתנו ר/נאוה ןילבך שהפכה סבתא לתאומים- מזל טוב!
הברכה הבינלאומית הוקראה על ידי חברתנו ר/אביבה רוטר, והיא נשלחה הפעם למועדון הרוטרי של אוטווה בירת קנדה, כאות הוקרה לביקורו בארץ ועמדותיו של שר החוץ הקנדי. מועדון הרוטרי באוטווה נוסד ב 1916 בסמוך לייסוד הרוטרי בשיגו. Ottawa Rotary club נמצא באיזור 7040 הכולל בנוסף לאונטריו גם חלקים מ קוויבק ומצפון מדינת ניו יורק. נפגשים בימי שנ בצהרים. למועדון קשרים בינלאומיים רבים לפרויקטי רוטרי בינלאומי וקרנות לטיפול בילדים ובמפחות במצוקה. נרים כוסית של ברכה למועדון אוטווה באונטריו קנדה!
3 חברים מספרים:
את המשך הערב הנחה ר/שלום וואנו. פתחנו בשירת התקווה, ולאחר שר/אריה ברגמן הקריא את התפילה המיוחדת שחוברה לשלום מדינת ישראל. שלושה מחברינו הסכימו להביא סיפורים ואנקדודות הקשורים בתקומת ישראל ומעשים חריגים ראויים לציון.
המספר הראשון שהוצג על ידי שלום היה נ"ל מנחם חכים, ששלום וואנו והוא קיבלו באותו היום את התואר המכובד "יקיר חיפה" , כל אחד בזכות פעילותו ומעשיו למען העיר והקהילה.
נ"ל מנחם חכים - נולד בביירות בלבנון, בשנת 1921 . בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ: ההורים וארבעת ילדיהם: 3 בנים ובת. מיד עם עלייתו לארץ הצטרף מנחם לאגודת מכבי, שם עסק בענפי oפורט שונים. שם גם, בהיותו בו 15 , עם קבוצה של חברים, הצטרפו להגנה ותיפקדו כאנשי קישור ושירות ללוחמים. במסגרת זו היה מנחם ממונה על המחסנים של ההגנה בחיפה. מנחם השתחרר מ צה"ל בשנת 1949 ואז פתח את סניף חנות "מקסיםיי, בשכונת הדר, בחיפה. מנחם נשוי למרגוט, אב לשלושה: שמעון, אלי ואורנה, o ב ל- 9 נכדים וסבא רבא לשלושה נינים. מנחם יספר על אחיו, הרוג המלכות אלי חכים ז"ל.
הלח"י - לוחמי חירות ישראל, הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי משנת 1940 עד 1948 . המחתרת הוקמה ע"י פורשי האצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בפעולותיהם, ניסו אנשי הלח"י לפגוע בבכירי ממשלת המנדט והצבא הבריטי, ע"י התנקשויות ופגיעה במתקנים אסטרטגים. הלח"י הוכרז כארגון טרור ע"י ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם ע"י ממשלת ישראל הזמנית. בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של הלח"י, וראתה בו גוף לוחם שסייע בתקומת המדינה. באותה שנה נוצר "אות לח"י", שהוענק לחברי המחתרת.
הלורד מוין, בתפקידו כנציב הבריטי הממונה על המזרח התיכון, נחשב לאנטי ציוני מובהק ופעל במלוא כוחו למנוע כניסת יהודים לארץ ישראל. הוא טען בפני בן-גוריון כי ארץ ישראל לא תוכל לפתור את בעיית היהודים, הציע להקים מדינה יהודית במערב אירופה ואף נקב בפרוסיה המזרחית כארץ שתוכל לשמש למטרה זו, לאחר המלחמה ולאחר שיגורשו ממנה התושבים הגרמנים. לפי הוראותיו של מוין, התערב הציר הבריטי בטורקיה אצל השלטונות הטורקיים ודרש לגרש את אוניית המעפילים סטרומה למימי הים השחור, מקום שבו טובעה על אנשיה בטורפדו סובייטי ב-24 בפברואר 1942.
שני המתנקשים, חכים ובית צורי, שהו בקהיר שבועות אחדים בעת שהתכוננו להתנקשות, בהם עקבו אחר שגרת יומו של מוין ותכננו את המבצע. ב-6 בנובמבר 1944 ארבו השנים למכוניתו של מוין בסמוך לביתו. כשהגיעה המכונית, פתח אליהו חכים את דלתה, ירה 3 יריות בלורד מוין והרגו, וירה גם בשומרו. הם נמלטו ממקום ההתנקשות באופניים, בדרכם אל השוק העירוני הומה האדם. שוטר זיהה אותם והצליח לירות באליהו בית צורי. אליהו חכים חזר לעזור לחברו וכך נתפסו שניהם על ידי המצרים. ב-10 בינואר 1945 הועמדו חכים ובית צורי לדין בפני בית דין צבאי מצרי ונדונו למוות. הם הוצאו להורג בקהיר בח' בניסן ה'תש"ה 22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".
מנחם סיפר על ילדותו ומשפחתו, 3 אחים- הבכור היה איש מפא"י, מנחם עצמו היה פעיל בתנועת המכבי, והצעיר שהיה תלמיד הראלי הושפע ממשפחה חיפאית שכולה היו אנשי לח"י והצטרף. האחות- הייתה פלמחניקית בקיבוץ. האח הצעיר החליט להתגייס לצבא הבריטי, ושהה במצרים. משם היה בא לביקורים בבית והיה מעביר נשק בקיטבג שלו למחתרת בחיפה. בשלב מסוים הופעל עליו לחץ שלא להמשיך ולשרת את הצבא הבריטי והוא ערק. סופר שהוא היה שותף לניסיון התנקשות בנציב העליון בירושלים וכן בשני סרג'נטים בחיפה. בהיותו בחיפה נהג לישון בבית ההורים שהיה באותו מתחם עם בית הבולשת הבריטית ה CID.
בזמן המשפט בקהיר הביא עו"ד שהגן עליו מסמכים שהראו שאלי נולד כביכול באירן והוא בן 17 אך הוא עצמו התנגד לכך וטען שהוא בן 18 ואחראי לכל מעשיו. בעוד שבארץ האירוע הביא לתגובות קשות ויש סוברים שאף גרם להתחלת ה"סזון",דווקא בעיני המצרים "שני האליהו" הפכו לגיבורים, ובעקבות התגובות שעוררו במעשם, נרצח גם ראש ממשלת מצרים, דבר שהרגיז מאד את צ'רצ'יל שקרא לשים קץ ל"מעשי הבריונות" במצרים. פסק הדין היה מוות בתליה והוא בוצע ללא המתנות נוספות. בשנת 1975 יצחק קבין במסגרת המו,מ עם סאדת קיבל אישור להעלות את עצמותיהם ממצרים לישראל לקבורה בירושלים.
המספר השני הוא מתקופה אחרת, ובא להציג את צה"ל בפעילויות אנושיות באוכלוסיות אזרחיות. ר/ארז ישכרוב נולד בשנת 1967 . הוריו היו ממקימי קבוץ יודפת. בתחילת החודש ה- 7 להריונה קבלה אמו צירים והיה צריך להסיעה לביה"ח. האב לקח את ג'יפ הקבוץ .ראשית, עצר בדרך כדי להשקות את השדות, ורק אח"כ פנה לביה"ח, בו נולד ארז , פג, במשקל 900 גר.' אז זה נחשב עובר שלא יוכל לשרוד- כך אמרו להורים. ארז מספר שהכניסו אותו לכעין קופסא המיועדת להעברה לצנצנות בפתולוגיה. אימו שוחררה , אך חזרה לאחר מספר שעות כדי להעביר את החלב שלה לילדים אחרים ואז, אחת האחיות ניגשה לקופסא שעדיין הייתה במקום על המדף, ואמרה בהתרגשות: הילד חי! רופא שהוזעק ,בדק את הפג החליט לפנים משורת הדין להכניס את הפג לאינקובטור. התוצאות נמצאות איתנו כאן, היום.
ארז למד צילום בתיכון "ויצו" והיה צלם ב"ידיעות אחרונות'!, עד 1994 ,בהיותו בן 27 . חברתו אז- ורעייתו היום, חיפשה בחיפה ב "נרות" היכן ניתן ללמוד גרפיקה ממוחשבת ולא מצאה. ארז, ספונטנית, אמר לה: "אם את לא מוצאת בי"ס, אני אקים לך בי"ס." מיד נכנס לפעולה ובהיותו בתחנת דלק "עוז" בכביש החוף, שמע שיש להם מבנה של 100 מי להשכרה. מיד שכר את המקום והתחיל שם עם בי"ס שדשדש בתחילה, אבל בהמשך התפתח למאה תלמידים ויותר. כיום זוהי מכללה מתקדמת- מכללת "תלתן" המונה 1200 תלמידים. הדרישה אליה- כפולה, כך שארז מרחיב בימים אלו את המכללה בהוספת חמש קומות נוספות. ארז נשוי למיכל, אב לאור, אושר וזיו.
חיל הרפואה בצה"ל תורם ומסייע בעת הצורך לפעולות הצלה וטפול הומניטאריות באזורי מצוקה בעולם. במסגרת החיל הוקמה יחידת מיוחדת של בית חולים שדה מתוגבר על כל צוותי הרפואה הקשורים בנושא.בשנת 1994 פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם ברואנדה בין שבטי ההוטו והטוטסי, מלחמה זו גבתה כמיליון קורבנות בנפש. מיליוני פליטים התרכזו במחנות פליטים במדינות השכנות. ב-23 ביולי 1994 שלח צה"ל משלחת מוטסת של רופאים וסגל רפואי, ציוד רפואי, מזון ובגדים עבור הפליטים אשר התרכזו ליד העיר גומה בזאיר. במשך 40 יום פעלו כ-270 חיילי וקציני צה"ל (3 משלחות נשלחו) בבית חולים שדה במחנה הפליטים והגישו סיוע רפואי והומניטרי. ארז סיפר שנציגי המשלחת הישראלית היו היחידים שהעזו להיכנס ממש לתוך מחנות הפליטים ולסייע במקום. הוא הראה תמונות של הילדים המאושפזים והיתומים הפצועים והחלים שאושפזו נותחו וטופלו בבית החולים הצבאי המאולתר, והביע תקווה שביום מן הימים יפגוש מי הם. אחת התמונות שצילם הגיעה לשער של הנשיונל גיאוגרפיק.
הדובר השלישי הביא סיפורים מתקופת מלחמת ההתשה, של אנשי הצםרדע אנשי הדממה. נ"ל שלמה אסיף, נולד ב- 22 בינואר 1948 בעיירה קטנה במערב פולין בשם זמביצה . בהיותו בן 3 עלתה המשפחה לארץ וגרו בפעברה בשער העלייה, משם עברו למעברה בפוריה. לאחר שנתיים, נתקבלו כחברים בקבוץ איילת השחר, שם צמח והתחנך עד גיוסו לצה"ל בשנת . 1965 מיד התנדב לשרת בשייטת 13 , בה שרת 7 שנים והשתתף בעשרות מבצעים מיוחדים ויוצאי דופן, ממלחמת ששת הימים תקופת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. במקביל, סיים לימודים לתואר ראשון במכון וינגייט ושימש במספר תפקידים בנושאי ספורט ואימון גופני עד שמונה ב- 1982 למפקד הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הראלי בחיפה. שלמה פרש לפנסיה מהצבא ב- 1988 ,והקים את חברת הסיעוד המצליחה: "אולסן אסיף". שלמה נשוי לשושי, אב לשלושה בנים: אופיר, עמית ואבי, ו סב ל- 7 נכדים.
אחד מהמבצעים החשובים בהם השתתף שלמה התנהל בשנת 1969 ונקרא: "מבצע אסקורט" עליו יספר לנו היום:
המבצע התנהל ב7-8 לספטמבר, שנת 1969, תקופת "מלחמת ההתשה".במהלך מלחמת ההתשה מחליטים בצה"ל לצאת לפשיטה איכותית נגד המצרים, מבצע "רביב". התכנית הייתה להנחית את כוחות צה"ל בצד המצרי של מפרץ סואץ עם טנקים וחי"ר המוסווים לחיילים מצרים. הבעיה הייתה שהמצרים החזיקו במפרץ שתי ספינות טורפדו שסיכנו את כוח הנחיתה. לכן, כהכנה למבצע רביב, נשלחים לוחמי שייטת 13 למבצע "אסקורט", שנועד להטביע את הספינות המצריות.
שמונה לוחמי שייטת יוצאים מתחת לפני הים כשהם רכובים על "חזיר", כלי תחבורה תת ימי להובלת צוללנים. ה"חזיר, נשא 4 לוחמים, נהג שישב קדימה ועוד שלושה באמצעיתו. הוא נחשב לסודי ביותר באותה תקופה, ויכול היה לשאת את הלוחמים על פני המים, או שקוע כך שרק הראשים היו מעל למים או ממש לצלול לעומק עד לקרקעית הים. על מנת להבטיח שה"חזיר" לא ייפול בידי האויב היה בקצהו האחורי מוקש כמתקן להשמדה עצמית בעת צרה.
שני החזירים צלחו את ים סוף בחלקו הדרומי, מרחק של 32 ק"מ לכל כיוון. הצליחה נעשתה כך שראשי הלוחמים בצבצו מעל למים, בים גלי ורוח צולפת בפנים. הניסיון הראשון נכשל בגלל שהספינות המצריות היו מחוץ לנמל, והם לא הצליחו לזהות אותן. במהלך הצלילה נאלצו הלוחמים להתחמק מקליעים שירו מצרים עצבניים לתוך המים. לאחר ששבו- נשלחו שוב לאותה משימה בפעם השנייה. שהפעם הספינות מחכות להם במזח. הם צוללים לעבר הספינות, עוברים מתחת להן ומי שמצמיד את המוקשים היה עמי איילון, לימים מפקד חיל הים. מסתבר שגם לוחמי החזיר השני הגיעו ל ספינות הטורפדו המצריות וגם הם הצמידו מוקשים לדופנותיהן. בדרך חזרה אל החוף בצד הישראלי לסיני נשמעו שתי התפוצצויות- שתי הספינות המצריות התפוצצו וטובעו. אולם לפתע נשמע בחזיר שאסיף נהג בו פיצוץ שלישי, וההצלחה הפכה לעצובה – תקלה טכנית גרמה לפיצוץ ב"חזיר" ושלושה מארבעת לוחמי השייטת שהיו בו נהרגו. הרביעי הנהג נפצע קשה וחולץ אחר שהות במים על ידי מסוק חילוץ. עודד ניר מאילת השחר (קיבוצו של אסיף), שלמה אשל משפיים ורפי מילוא מעתלית נהרגו בפעולה בחזיר שהתפוצץ. לאחר ההטבעה של ספינות הטורפדו המצריות יצא צה"ל לפשיטה משוריינת בצד המצרי כשגם בכוח זה נמצאים מספר לוחמי שייטת. במשך עשר שעות פעילות בצד המצרי לוחמי צה"ל השמידו בסיסים, טנקים ואפילו הרגו גנרל מצרי עם עוד 150 חיילים.
הנשיא נחום לדר הודה למרצים ולמשתתפים , ולמארגנים בכל הרמות על הארגון וביצוע מפגש הערב המוצלח שעוד ידובר בו רבות.
----------------------------
כתב וערך: ר/יורם קנטר
צילומים: ר/יורם נאומן
