14/04/2015 - הצגה לרגל יום השואה

 מפגש 15 באפריל, 2015: הצגת תיאטרון זיקית- "הציורים של סופיה"

הנשיא המכהן יוסי כפירי פתח את המפגש שהוקדש ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. הוא ברך את האורחים, אפרת הדני ופבלו אריאל אמני תיאטרון "זיקית" מהגליל, את אורחי המועדון ואת החברים.פבלו אריאל כתב וביים את ההצגה שעוצבה על ידי אפרת הדני ושניהם מבצעים את המופע המיוחד והעשיר באמצעים ויזואליים מיוחדים על סיפור הציורים של סופיה.

פסוק השבוע הובא על ידי חברנו ר/צבי פורר: כפסוק השבוע אני מביא שיר שנכתב על ידי ילדה יהודיה בת 16  בטריזינשטאט, ונמצא כיום למשמרת ביד ושם ביחד עם שירים וסיפורים אחרים של ילדים וילדות יהודיות נספו במחנות בשואה . אני מביא גם את דבר הדור השני לשואה שאף פעם לא חווה את חווית הנכד כי לא היו לי סבים או סבתות+ כולם ניספו "שם". והרי השיא המדבר בעד עצמו:
דקה דומיה:
לזכר חיוך תמים, שאל מול המוות גווע. לזכר עיניים רכות, שכבו למראה הזוועה
לזכר צמות עדינות, שגולחו ללא רחמים. לזכר צוואר ענוג, שנכפף מאיימת הדמים.
לזכר ידיים חיוורות, שלמדו לבקש מזון. לזכר רגליים דקות שקרסו תחתיהן מרזון
לזכר הגוף הפעוט שצומק וחלה ועונה,‏לזכר הלב הקטן, שנחרד מעוצמת השינאה.
לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה. ‏לזכר ילדה יהודיה- דקה דומיה..

לאחר ברכות הרעות שהובאו על ידי מזכיר הכבוד ר/עמירם אסמן הביא ר/זאב מטר את הברכה הבינלאומית הרוטריונית  הביא ראש אפיק השרות הבינלאומי ר/זאב מטר:
‏מפגשנו היום נועד לזכור ולהזכיר לכולנו כמו לכל בית ישראל בארץ וברחבי עולם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה לזכור ולא לשכוח את ששת המיליונים מבני משפחותינו שהלכו לתמיד משאירים לנו את החובה לזכור ולהזכיר, ללמוד וללמד ולאומר בקול רם לכל אומות עולם לא עוד. ואם יש המחפשים את שואתנו שידעו ויפנימו ‏להיזהר במעשיהם פן יבולע להם אם או בלי אמן.
‏שבעים שנה עברו ועוד אלף שנים יעברו אך הפצע לעולם לא יגליד כי מי שהלך בשואה מבני משפחותינו אותם לא הכרנו ואלה שעברו את הגיהינום או נסו ממנו שלא ספרו לנו דבר כדי לא לצרוב בנו מילדות כאב אכזר.
‏את הברכה הבינלאומית אני מבקש להקדיש באמצעות אזכורה של אנה פרנק ילידת פרנקפורט בגרמניה ב 12 ‏ביולי 1929 ‏שעברה עם משפחתה לאמסטרדם בחשש מהעומד לבוא על יהודי גרמניה עקב האנטישמיות.
‏מאימת הנאצים התחבאה הילדה עם משפחתה המורחבת במקום מסתור מיולי 1942 ‏עד 4 ‏באוגוסט 1944 ‏עת נחשף המחבוא. מאושויץ לשם הובאה הועברה למחנה הריכוז ברגן בלזן בה נפטרה מטיפוס הבהרות בגיל 15 ‏, משאירה לאחוריה יומן אישי כואב. ‏על החיים באותם שנים של מסתור אנה כתבה כי היא רואה שמונה נפשות במחבוא כפיסת שמים כחולים ומסביבה ענני גשם שחורים והוסיפה "אנו כבר מוקפים סכנה ואפלה עד כדי כך שבמאמצינו למצוא מוצא מן הסכנה אנו מתנגשים א'ש ברעהו".
‏מכאן שלוחה ברכת' למועדון Rotary Club of Amsterdam- Spinoza ‏מאזור 1580 ‏שהתחיל פעילותו בשנת 2007 . ‏המועדון נמנה על 79 ‏מועדונים באזור ובו 2873 ‏חברים השיך לאזור  13 ‏ברוטרי הבינלאומי. ‏המועדון ובו 23 ‏חברים נפגש בכל יום שלישי בשעה 18.00 ‏ב Rest. Cafe de Veranda. ‏אבקש לצרף לברכה את חברנו הוותיק יליד הולנד אריה חזון שעבר את תקופת השואה במסתור משך שנתיים ושמונה חודשים בעיר הולדתו Zutfen ‏ החוזר היום מהולנד לאחר שהוזמן למפגש בנושא השואה. סיפורו של אריה יסופר היום בערוץ 2 ‏ בשעה 19.00 ‏וחובה לשמוע. וכמו כן לזכור את עלילות חייהם של חברנו לשעבר יאנק פוקס שנשאר עמנו למרות כל אשר עבר בשואה. ‏ולסיום אבקש לאומר תודה למועדון שהקדיש בשמו גם את שם בן ע'נו ברוך שפינוזה מבני אנוסי ספרד. ‏אבקש להרים כוסית ברכה למועדון Rotary Club of Amsterda.

המועדון העניק במפגש זה  2 מלגות מקרן הדי וייס לשני צעירים, ניקול  מצ'ילה וצבי מקולורדו, שניהם עולים העוסקים בחקר השואה במסגרת לימודיהם באוניברסיטת חיפה. לצבי עבור עבודתו בנושא הוראת השואה בצה"ל, וניקול  על עבודתה בנושא השיחות שנוהלו ב 1933 בין נציגי הישוב לנאצים. הדי וייס נולדה ביוגוסלביה, ומשפחתה נספתה בשואה באושוויץ. הדי ואחותה ניצלו, והיא הקימה משפחה אך איבדה את בנה בתאונת דרכים.  בעקבות זאת, הקימה קרן מילגות עבור צעירים העוסקים בתחומי השואה ותאונות הדרכים.

לאחר קטעי המלל  עברנו לצפות בהופעה המעניינת של תיאטרון זיקית,  "הציורים של צופיה", על נעורים של נערה בשואה, שילוב אמנות הציור וההישרדות . צופיה, נערה בת 16 ‏בהולנד של ימי המלחמה, חיה במסתור מהנאצים וציירה כדי לשרוד .העלילה ‏מלווה את צופיה מהימים שלפני המלחמה, דרך שמונה דירות המסתור בהן גרה בימי המלחמה ועד עלייתה לישראל.
‏ההצגה מבוססת על אוסף הציורים שציירה צופיה בתקופת המסתור בעזרת הציורים בנתה לה צופיה עולם חדש, שעזר לה להתמודד עם המציאות הקשה והידיעות שהגיעו מבחוץ. אפרת הדני, שחקנית, בימאית ופסלת, הבת של צופיה, משחקת בהצגה ומספרת את הסיפור של אימה. ‏הסיפור סופר בשפה תיאטרלית מיוחדת במינה, עשירה באמצעים ויזואליים והמצאות בימתיות.
‏ההצגה זכתה בפרס "ההצגה הטובה ביותר" בפסטיבל חיפה. מנימוקי השופטים:
‏"ההצגה הציורים של צופיה היא מעשה צורפות עדין ומתוחכם של הרבה מרכיבים בימתיים המגויסים לסיפור אחד, היא נהנית מעושר בלתי רגיל ‏של אמצעי הבעה, המרחיבים את גבולותיה של שפת התיאטרון ושל החוויה התיאטרונית, ניכר בהצגה שיוצריה עבדו ‏מתוך כנות גמורה, סיפרו סיפור אישי בעל משמעות ועניין ומצאו את הדרך להפוך את סיפורם למשמעותי ומרגש עבור הקהל הצעיר והבוגר". לאחר שצפינו וחווינו את ההצגה לא נותר לנו אלא להסכים עם המלצות חבר השופטים מילה במילה...

הנשיא יוסי כפירי הודה לשחקנים המבצעים והעניק  אפרת הדני, ביתה של צופיה מההצגה את דגלון המועדון למזכרת בתודה.
----------------------------------------
כתב וערך: ר/יורם קנטר