הקיבוץ כחלוץ הציונות - הרצאתה של רחל יעקב (רבין), אחותו של יצחק ז"ל
רחל הינה חברה בקיבוץ מנרה. היא מילאה תפקיד של מזכירת המשק, ובמלחמת העצמאות שימשה כאלחוטנית וכחובשת. רחל, בת דודה של כרמל הכהן, הינה חברה בהנהלת "אורנים,, ופעילה בתפקידים שונים בקבוצה.אמה הייתה מפקדת ארגון ה"הגנה" יחד עם ד"ר בירם בשנות ה – 20. רחל נשואה לרפי, לזוג 3 ילדים, 11 נכדים ו – 3 נינים, והיה להם בן מאומץ אשר נפל במלחמת יום הכיפורים. הקיבוץ, אשר מעניין אנשים גם כיום, היה סמל, ואלפי מתנדבים הגיעו למדינת ישראל לקיבוץ. גם נגיד בנק ישראל כיום היה פעם מתנדב בקיבוץ. הקיבוץ הינו יצירה ייחודית של הציונות הסוציאליסטית. מדובר ברעיון של שיתוף של חברה סולידרית, חיי שיתוף במובן הכלכלי והרוחני ותרומה למען חברה צודקת יותר. זהו רעיון עתיק יומין. במגילה הגנוזה "פרח היחד,, הוזכרה קבוצה אשר חיה חיי
שיתוף ליד ים המלח. ישנן גם קבוצות נוספות שחיות חיי קומונה, אולם רובן דתיות. כאן מדובר בחיים של תנועה בעלת מטרות לאומיות, בעלת שני דגלים:
1. הגשמת הציונות הסוציאליסטית.
2. אורח חיים שיתופי – בסיסמא של קומונה של חיי צוותא בה כל אחד נותן את מה שהוא יכול, ומקבל את מה שהוא צריך.
היה נהוג מתן עזרה לקיבוצים אחרים. כל אמצעי הייצור היו שייכים לכולם. הייתה נהוגה דמוקרטיה ישירה, שלוותה ברוטציה של בעלי תפקידים. ההתיישבות הייתה במקומות קשים במיוחד, היו בעיות ביטחון, ומחסור במים. לאורך הגבולות במפת ישראל ניתן להבחין בקיבוצים רבים. (15 לאורך גבול עזה). קיבוץ מנרה (בשעתו הייתה הצעה לשם רמים"), היה הראשון שהוקם על פיסגת הרי נפתלי, ב – 1943. לא היה עץ אחד לרפואה, והיום – גן פורח.
הקיבוצים נטלו על עצמם את המשימות הלאומיות. עם קום המדינה השתנה המצב. כיום נשארנו עם אורח חיים שיתופי, ומפתחים: מערכת חינוך (החינוך המשותף), ובתי ילדים. גם בתקופה שבמנרה חיו בצריפים ללא מים, לילדים היו מים זורמים ושרותים. מסגרת החינוך המשותף אפשרה לקלוט ילדי חוץ רבים מעליית הנוער. התנועה הקיבוצית שמשה בית לילדים אלה, וגם לילדי מצוקה וילדים יתומים בני 5, ששמם לרוב היה משה. מנרה מונה כיום 85 חברים. המסגרת היא קיבוץ מופרט, בו החברים משלמים כמעט עבור כל דבר. כל אמצעי הייצור משותפים, וכן החקלאות והתיירות. זוהי חברה אשר חיה מעבודתה. המשכורות נכנסות לקיבוץ. השינויים במסגרת הינם פרי רצונם של החברים. השינויים גרמו לכך שלחברים ישנה פרטיות ועצמאות, ותחושת רווחה. ישנה רשת ביטחון כלכלית. הקיבוץ דואג לחברים הפנסיונרים, ולכל חבר ישנה כתובת אליה הוא יכול לפנות. החלום הקיבוצי לא התגשם, מאחר ובעבר היה לתנועה הקיבוצית משקל גדול בישראל, וההשפעה כיום בפוליטיקה הישראלית היא כ – 2%. קיים חיכוך בין יישובי הפיתוח לבין הקיבוצים. החיים ליד הגבול גבו מחיר יקר: נפלו 18 חללים, מהם 9 בתוך הקיבוץ. קיים בקיבוץ טיפוח של השרות הלאומי והצבאי. נוער יוצא לשנת שרות לאומי לפני הגיוס. מדובר במאות בני נוער.
כתב: נפתלי בלבן.
צלם: יורם נאומן
רחל הינה חברה בקיבוץ מנרה. היא מילאה תפקיד של מזכירת המשק, ובמלחמת העצמאות שימשה כאלחוטנית וכחובשת. רחל, בת דודה של כרמל הכהן, הינה חברה בהנהלת "אורנים,, ופעילה בתפקידים שונים בקבוצה.אמה הייתה מפקדת ארגון ה"הגנה" יחד עם ד"ר בירם בשנות ה – 20. רחל נשואה לרפי, לזוג 3 ילדים, 11 נכדים ו – 3 נינים, והיה להם בן מאומץ אשר נפל במלחמת יום הכיפורים. הקיבוץ, אשר מעניין אנשים גם כיום, היה סמל, ואלפי מתנדבים הגיעו למדינת ישראל לקיבוץ. גם נגיד בנק ישראל כיום היה פעם מתנדב בקיבוץ. הקיבוץ הינו יצירה ייחודית של הציונות הסוציאליסטית. מדובר ברעיון של שיתוף של חברה סולידרית, חיי שיתוף במובן הכלכלי והרוחני ותרומה למען חברה צודקת יותר. זהו רעיון עתיק יומין. במגילה הגנוזה "פרח היחד,, הוזכרה קבוצה אשר חיה חיי
שיתוף ליד ים המלח. ישנן גם קבוצות נוספות שחיות חיי קומונה, אולם רובן דתיות. כאן מדובר בחיים של תנועה בעלת מטרות לאומיות, בעלת שני דגלים:
1. הגשמת הציונות הסוציאליסטית.
2. אורח חיים שיתופי – בסיסמא של קומונה של חיי צוותא בה כל אחד נותן את מה שהוא יכול, ומקבל את מה שהוא צריך.
היה נהוג מתן עזרה לקיבוצים אחרים. כל אמצעי הייצור היו שייכים לכולם. הייתה נהוגה דמוקרטיה ישירה, שלוותה ברוטציה של בעלי תפקידים. ההתיישבות הייתה במקומות קשים במיוחד, היו בעיות ביטחון, ומחסור במים. לאורך הגבולות במפת ישראל ניתן להבחין בקיבוצים רבים. (15 לאורך גבול עזה). קיבוץ מנרה (בשעתו הייתה הצעה לשם רמים"), היה הראשון שהוקם על פיסגת הרי נפתלי, ב – 1943. לא היה עץ אחד לרפואה, והיום – גן פורח.
הקיבוצים נטלו על עצמם את המשימות הלאומיות. עם קום המדינה השתנה המצב. כיום נשארנו עם אורח חיים שיתופי, ומפתחים: מערכת חינוך (החינוך המשותף), ובתי ילדים. גם בתקופה שבמנרה חיו בצריפים ללא מים, לילדים היו מים זורמים ושרותים. מסגרת החינוך המשותף אפשרה לקלוט ילדי חוץ רבים מעליית הנוער. התנועה הקיבוצית שמשה בית לילדים אלה, וגם לילדי מצוקה וילדים יתומים בני 5, ששמם לרוב היה משה. מנרה מונה כיום 85 חברים. המסגרת היא קיבוץ מופרט, בו החברים משלמים כמעט עבור כל דבר. כל אמצעי הייצור משותפים, וכן החקלאות והתיירות. זוהי חברה אשר חיה מעבודתה. המשכורות נכנסות לקיבוץ. השינויים במסגרת הינם פרי רצונם של החברים. השינויים גרמו לכך שלחברים ישנה פרטיות ועצמאות, ותחושת רווחה. ישנה רשת ביטחון כלכלית. הקיבוץ דואג לחברים הפנסיונרים, ולכל חבר ישנה כתובת אליה הוא יכול לפנות. החלום הקיבוצי לא התגשם, מאחר ובעבר היה לתנועה הקיבוצית משקל גדול בישראל, וההשפעה כיום בפוליטיקה הישראלית היא כ – 2%. קיים חיכוך בין יישובי הפיתוח לבין הקיבוצים. החיים ליד הגבול גבו מחיר יקר: נפלו 18 חללים, מהם 9 בתוך הקיבוץ. קיים בקיבוץ טיפוח של השרות הלאומי והצבאי. נוער יוצא לשנת שרות לאומי לפני הגיוס. מדובר במאות בני נוער.
כתב: נפתלי בלבן.
צלם: יורם נאומן
