מפגש ערב חגיגי ליום העצמאות ה 62 של חברי המועדון, בני/נות זוגם ואורחי המועדון רוטרי חיפה .
נשיא המועדון אלברט לינקולן פתח את המפגש ה 38 של המועדון - מפגש ערב חגיגי לציון 62 שנות עצמאות ישראל, ברך את קהל הנוכחים הרבים שכלל חברים, בני/בנות זוג ואורחים. הנשיא איחל לכולנו המשך חיי בריאות, . ביטחון, רווחה ושלום הנשיא הודה במיוחד לאריה ברגמן יו"ר ועדת התכניות וליוכי פלר יו"ר אפיק שרותי המועדון על היזמה והארגון של החגיגי והמיוחד הזה.
כבכל פגישת מועדון רוטרי, פתחנו בחלק הטכסי: ברכות הרעות הובאו על ידי אביבה רוטר, ואילו פסוק השבוע הובא על ידי הסופר והמשורר שביננו – נפתלי בלבן אוברהד .
התקווה לרקוד :
הֲכִי כֵּיף, נִרְאֶה לִי , רִיקוּד עַם יִשְׂרְאֵלִי .
רוֹקֵד מְהַנְדֵס הַי טֶק , עִם מַזְכִּירָה בָּסִינֶמָטֶק
רוֹקֶדֶת פְּקִידָת בַּנְק , עִם מִילוּאִימְנִיק נֶהָג טַנְק ,
אֶת "הַכֹּל בִּגְלַל הָאַהֲבָה " לְמוֹלַדְתֵּנוּ הָאֲהוּבָה .
מִין עֲמָמִיּוּת עִם חִבּוּק , בְּחֻלְצָה וְגִ'ינְס הָדוּק .
כָּאן, עַל חוֹף הַיָּם הַתִּיכוֹן , אֶל מוּל אוֹיְבֵינוּ הַנִּמְצָאִים בְּהִכּוֹן .
חֲפֵצִים הֵם, לְהִשְׁלִיכָנוּ לְיָם זֶה מִכְּבָר , אַךְ אָנוּ נֶהְדּוֹף אוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר !
וְיִירְאוּ זֹאת הָעַמִּים , וְיָבִינוּ הֵיטֵב הַלְּאֻמִּים ,
כִּי חָזַרְנוּ לְמוֹלַדְתֵּנוּ כְּדֵי לִבְנוֹת , וּבִמְדִינָה מוֹדֶרְנִית לִחְיוֹת .
לְשִׂמְחָה לָנוּ, וּלְכָבוֹד , לְשִׁיר "הַתִּקְוָה" וְלִרְקֹד !
הברכה הבינלאומית הובאה על ידי זאב מטר, שכמנהגו מימים ימימה עלל בה גם אזכורי חברינו מהעבר הרחוק. וכה אמר זאב:- התכנסנו הערב בחברותא לחגוג את יום העצמאות ה 62 למדינת ישראל מתחדשת באדמת המולדת אליה ערגנו אלפים שנות חלום להגשמת התקווה. כחולמים היו אבות אבותינו בתפילותיהם ותחנוניהם לשנה הבאה בירושלים הבנויה ואנו כאן היום עם חופשי בארצנו בזכות החולמים והמגשימים, בזכות אלה שלא עזבו מעולם את אדמת המכורה ובזכות העליות הראשונות , המעפילים והאודים שנצלו משריפה, שתקעו מחדש יתד באדמת ההגשמה . התנ"ך שהיה ככרית למראשותינו והשיבה לציון שבנימין זאב הרצל "חוזה המדינה" הגשים לחלומנו לחיות כריבון במדינת ישראל היו המסד לבנית המדינה מתחדשת. ותיקים ועולים, הכפר והעיר, האיכר והמעפיל הלוחמים והסופרים, לכולם נאמר הערב תודה ביום חגנו לעצמאות המדינה . מכאן הערב אני מבקש להזכיר מחד את מוסא אפנדי באי נשיא המועדון לשנת 1947/48 אשר בעת נשיאותו הוכרה מדינת ישראל במועדון שאז מנה 18 יהודים, 13 ערבים, 12 בריטים והולנדי אחד. ומאידך להזכיר את כל חברי המועדון לדורותיהם אשר עשו במלאכה למען בנית המדינה במדע ובמשפט בתעשייה ובמסחר ביבשה ובים והגשימו את הלא יאומן . ולבנימין זאב הרצל החוזה אשר ב 27 באוגוסט 1897 כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל לא נשכח את מלותיו "בבזל יסדתי את מדינת היהודים" ועל כך עם ישראל יזכור לו לעד תודה. ברכתנו שלוחה למועדון f Basel ס Rotary מאזור 1980 שהתחיל פעילותו ב 6 ליוני 1925 . המועדון נמנה על 64 מועדונים באזור ובו 3715 חברים השיך לאזור 13 ברוטרי הבינלאומי בה חברה שוויץ .
יו"ר ועדת התוכניות ויוזם ומארגן הערב אריה ברגמן, פתח ונסביר שהערב נועד להיות ייחודי בכל שהוא מפגיש 4 חברי מועדון, אשר בשנות המאבק לפני ובמהלך קום המדינה לחמו ופעלו כל אחד במסגרתו הייחודית, במסגרת ארגונים שלא תמיד שיתפו בי נהם פעולה,ולעתים אף היו צהובים זה לזה, אך מטרתם הייתה אחידה – חיסול המנדט הבריטי, גירוש הבריטים מהארץ והקמת מדינת ישראל. הערב אורגן במתכונת "חברים מספרים על" ולכן הדוברים אינם ליד שולחן הנהלה אפור וקודר אלא ישובים מסובין בכורסאות נוחות, וכל אחד יציג את התקופה ההיא מנקודת מבטו, עמדו והשקפתו שלו אז והיום . בשלב זה קיבל חברנו שלום ואנו, את תפקיד ניהול הערב, הצגת הדוברים, דברי הסבר מקדימים וניהול הערב . שלום וואנו בפתיחת דבריו ציין שעל הבמה יושבים 4 מופלאים- כל אחד מייצג ארגון/זרם שונה מתקופת מלחמת העצמאות. לשלושה מהם (ולשלום עצמו) הוענק בעבר התואר "יקיר חיפה" – ולא בכדי.
על ההגנה~ אצ"ל ולח"י
"ההגנה"- הוקמה ביוני 1920 , ע"י מפלגת אחדות העבודה, ומאוחר יותר, עברה לשליטת ההסתדרות. ההגנה הוגדרה כארגון כלל ארצי שמטרתו לספק הגנה כוללת לישוב היהודי , ופתחה את שורותיה לכל, ללא אפליה של רקע, שיוך פוליטי, מעמדי, מגזרי או אחר. לא אפרט את פעולותיה, אבל היא התפתחה עם צרכי הישוב מפעולות הגנה בלבד, לפעולות התקפיות, לפעולות של עלייה, חינוך והדרכה,עד להיותה בסיס לצה" ל בעתיד .
האצ"ל - הוקם ב 1931 ,ע"י מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה" ,בשל דרישתם לפעולה נחרצת יותר, נגד התוקפנות הערבית. מרבית אנשיו היו מהתנועה הרוויזיוניסטית בית"ר. הארגון פורק עם הקמת צה"ל.
הלח"י - הוקם ב- 1940 ע"י פורשי אצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה .
צה"ל- הוקם ע"י הממשלה הזמנית ודויד בן גוריון בראשה, עם חתימה על פקודת צבא ההגנה לישראל ב- 26 במאי 1948 . הפקודה כללה את ההוראה החד משמעית, שלא יתקיים כוח צבאי במדינת ישראל מלבד צה" ל וזה שימש כהנמקה להפסקת פעולת המחתרות, ומיזוגם עם צה"ל .
בשלב זה העמיד שלום את המיקרופון לרשות כל אחד מארבעת החברים :
צבי הדסי
צבי הדסי נולד בפולין בשנת 1921 , ועלה לארץ בהיותו בן 12 . בהיותו בן 16 הצטרף לאצ"ל .נאמר לראשונה ב- 1939 , ושוחרר עם הפסקת פעולות האצ"ל עקב פרוץ מלחמת העולם ה 2- . נאסר שוב בתחילת 1944 , עם חידוש פעולות האצ"ל והוגלה לאפריקה למשך כ- 4 שנים. שם שהה עד 1948 במחנה גילגיל שבקניה . צבי, עו"ד במקצועו, כיהן 9 שנים כיו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה והצפון. במלחמת ששת הימים, כיהן כרב סרן בפעילות המשפטית הכרוכה בשחרור ירושלים, ואילו במלחמת יום הכיפורים, במסגרת תפקידו כיו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה, יזם הסדר, שהועתק גם למקומות אחרים בארץ, לפיו עורכי דין שגוייסו למילואים , צרוף רופאים, ביצעו את המשימה הקשה של מסירת הודעות למשפחות השכולות על אובדן יקיריהם, מה שכונה "סיירת איוב "... צבי הוא יקיר העיר חיפה.
צבי סיפר על כך שבאוקטובר 1944, בעת שהוא וחבריו שהו כעצירים במחנה בלטרון כחצי שנה, בוקר אחד קבלו הוראה לעלות מיידית לרכבי פינוי. חלקם בפיג'מות, הועברו למחנה ליד אסמרה שבארי תראה. בן הזוג אליו היה כבול היה אריה מהולל שיושב היום עימו על הבמה (ללא כבלים..).. לאחר זמן הועברו למחנה מעצר בסודן ומשם לקניה. במהלך השנים במחנה המעצר בקניה ניסו לנהל מערך חיים מסודר, חלק מהם למדו והשלימו נושאים בהמה גבוהה וכמאה מהם השלימו לבגרות . השיר הנפיו היה: "הם לא ישברונו, אנו לא נכוף הגב- כל עוד זו הרוח בנו"התנאים לא היו אידיאלים, ולא פעם הייתה מתיחות באוויר. יום אחד המשמרות הסודנים פתחו באש, ו 2 חברים נהרגו ו12 נפצעו . ב 14 לאפריל 1948 שמעו ברדיו על הקמת מדינת ישראל, אולם השובים הבריטים סרבו לשחררם, ורק ביולי 1948, אחר שלושה חודשים נוספים ומיותרים במחנה הם הועברו לטוברוק ומשם באנייה לנמל תל-אביב- ושבו בנים לגבולם .
אליהו ברכה יליד 1926 באלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1946 , עלה לארץ לבוש במדי חייל בריטי, ועימו 160 אחרים לבושים כמוהו. היה שנה בהכשרה בקיבוץ גבת, ואחרי כן, ברעננה בפלוגת עבודה. ב- 5.5.1948 , עלה עם קבוצת חברים על הקרקע, והקימו את קיבוץ ברור-חיל, במלחמת השחרור הוא עבר מהנגב המכותר לירושלים. ב ין 1949 ל1951 היה שליח המוסד בקהיר, וב1952 היה מנהל מעברת עולים בארץ.משנת 1953 , התקשר שמו לספנות והוא עבד בחב' "צים", עד שנת 1956 , ואז, לפי פנייה של רקנטי ,עבר לנהל את חב' הספנות "אל-ים" , אותה ניהל בהצלחה עד שנת 2000 . בשנות עבודתו היה משך 13 שנים חבר רשות הנמלים,ועסק בפעילויות שובות.לרוטרי נכנס ב- 1970 , וכיהן בהצלחה כנגיד רוטרי בישראל בשנים 1989-90 . אליהו הוא "יקיר העיר חיפה" ,לשנת 2001. אליהו סיפר תחילה על כיתור כיס פלוג'ה בתחילת 1949,בו כותרה חטיבה מצרית שלמה כולל הקצין הצעיר נאסר. ב1949 הקרא לירושלים לפגישה עם שאול אבידור שאמר לו שעליו לצאת כשליח המוסד לקהיר, ולסייע בעליית יהודי מצרים ארצה.היה קושי להשיג אנייה מתאימה, ולבסוף נתקל באשה יוניה שהייתה בעלת ספינות. היא דרשה סכום עתק במזומן ולמפרע. אליהו הציע לה את מחצית הסכום והיא סרבה. ביום המתאים הופיע ומסר לה את הכסף- כשהשטרות קרועים לחצי והבטיח לה את המחצית השניה לכשהאנייה תגיע ליעדה. בהלך שהותו הצליח להעלות לארץ כ 13.00יהודים ממצרים, חלקם עם אשרות צרפתיות שהושגו בסיוע קוב דה מורוויל. באחת הפעמים שנקרא לפריז לדיון חשאי פגש את דינה יפת העין שהייתה לאשת חיקו ועזר כנגדו עד עצם היום הזה.
אריה מהולל נולד בחיפה ב- 1921 . ממפקדיה הבכירים של האצ"ל בחיפה. היה עצור ע"י הבריטים בצריפין, בעכו ובלטרון וכ- 4 שנים במחנות מעצר באפריקה , שם שירת כ"סופרוויזר"- נציג חיצוני של העצורים בפני השלטונות הבריטים . אריה היה שנים רבות מנכ"ל לשכת המסחר והתעשייה בחיפה, ניהל את לשכת התאום של הארגונים הכלכליים, ומנכ"ל המשתמשים בתובלה ימית.היה חבר מועצת המנהלים של רשות הנמלים, חבר מועצת המנהלים של "דגון", ונציגו של ד"ר הכט ז"ל, במוסדות אחדים. מהולל כיהן 15 שנה כקונסול כבוד של דנמרק בחיפה. בשנת 2006 עוטר אריה בתואר : "יקיר העיר חיפה " . אריה סיפר שבמהלך 4 שנות מעצר במחנה באפריקה בוצעו 9 נסיונות בריחה. כמאה איש מתושבי המחנה הועסקו בחפירת מנהרות הבריחה, בזיופי דרכונים, מעקב אחר השומרים, הכנת ציוד ובגוד לבורחים פוטנציאלים.כל תקופת השהות במחנות המעצר היה רצון עז לברוח ולחזור לארץ להצטרף ללוחמים בבריטים ובפורעים כל בריחה דרשה תכנון ותחכום על מת להערים על הבריטים . ב 29.06.46 ברחו בשתי מנהרות 54 עצירים ששהו במחנה באר יתראה. בתוך 3 חודשים נאספו כמעט כולם. 5 מהם הגיעו מוסתרים בתוך מכלית דלק לנמל מומבסה. 3 בורחים– בן אליעזר, לנקין שהיה אח"כ מפקד אלטלנה ויצחק הצליחו להגיע לאירופה. ניסיונות הבריחה חודשו כשהאחרונה בהם הייתה ב19.03.48
יעקב מלצר ,נולד בצ'רנוביץ, ברומניה בשנת 1922. יעקב הוא ניצול שואה, אשר שרד את גטו ז'מרינקה באוקראינה, ואף הספיק ב- 1944 לשרת במשך 20 חודש בצבא האדום.יעקב עלה ארצה בעליה בלתי ליגלית, בשנת 1946 , ולאחר שנאסר ונכלא במחנה המעפילים בעתלית וישב בה שלושה חודשים, הועבר לקבוץ תל- יצחק . ב 1947 במסגרת לימודיו כסטודנט בטכניון גויס ל"הגנה" במסגרת פלוגת הטכניון. עבר קורס חובשים של ההגנה והשתתף בקרב על כיבוש חיפה. יעקב מלצר הוא בוגר הטכניון העברי בחיפה . כמהנדס התמחה בנושא : "חיסכון במים בתעשייה", ועל הישגיו בתחום זה, הוענק לו פרס קפלן . ב 17 באפריל 1948 נערכו הקרבות בחיפה, ועם ניצחון כוחותינו וכיגוש חיפה כ 70 אלף ערבים תושבי חיפה ניסן להתפנות. פלוגת הטכניון שלא השתתפה ממשית בקרבות קהלה נשק לראשונה ונשלחה לסייע בהשלטת הסדר ופיקוח על הפינוי, וכן מניעת ביזה מקומית. זו הייתה הפעם הראשונה שיצטו בגלוי לאור השמש עם נשק היד. הוא תיאר מפגש ראשוני בינו חייל הגנה עם נשק ותושבים מקומיים ערבים שניסו להגיע לביתם, והוא סייע בידם. לאחר מכן נכנס האיזור למתח משום שהגיעו ידיעות שקבוצת אנשי אצ"ל מסרבים להפסיק את הקרבות, ומפקדת ההגנה העמידה אותם במצב הכן לאפשרות שכוחות ההגנה יאלצו לפתוח באש על עמיתיהם מהאצ"ל. למרבית המזל הגיעו להסדר, ולא פתחו במלחמת אחים . יש לזכור שבעת הגע אלטלנה לחוף ויתקין , עם הורדת חלק מהנשק לחוף, פתחו כוחות ההגנה באש והיו מספר הרוגים לאצ"ל. לאחר מכן כזכור הפליגה האנייה לנמל תל אביב ושם הורה בן גוריון על כניעתה המוחלטת והמיידית ומשסירבו- נפתחה אש והיו שוב פצועים והרוגים שלא לצורך. לאחר תקרית זו מסר האצ"ל את נשקו וצורף ליחידות הסדירות של צה"ל במלחמת העצמאות . 27 מצעירינו נפלו בקרבות על כיבוש חיפה, בינהם משה אחיו של חברנו אריה ברגמן שהיה בן 17.5 בלבד ..
נשיא המועדון אלברט לינקולן פתח את המפגש ה 38 של המועדון - מפגש ערב חגיגי לציון 62 שנות עצמאות ישראל, ברך את קהל הנוכחים הרבים שכלל חברים, בני/בנות זוג ואורחים. הנשיא איחל לכולנו המשך חיי בריאות, . ביטחון, רווחה ושלום הנשיא הודה במיוחד לאריה ברגמן יו"ר ועדת התכניות וליוכי פלר יו"ר אפיק שרותי המועדון על היזמה והארגון של החגיגי והמיוחד הזה.
כבכל פגישת מועדון רוטרי, פתחנו בחלק הטכסי: ברכות הרעות הובאו על ידי אביבה רוטר, ואילו פסוק השבוע הובא על ידי הסופר והמשורר שביננו – נפתלי בלבן אוברהד .
התקווה לרקוד :
הֲכִי כֵּיף, נִרְאֶה לִי , רִיקוּד עַם יִשְׂרְאֵלִי .
רוֹקֵד מְהַנְדֵס הַי טֶק , עִם מַזְכִּירָה בָּסִינֶמָטֶק
רוֹקֶדֶת פְּקִידָת בַּנְק , עִם מִילוּאִימְנִיק נֶהָג טַנְק ,
אֶת "הַכֹּל בִּגְלַל הָאַהֲבָה " לְמוֹלַדְתֵּנוּ הָאֲהוּבָה .
מִין עֲמָמִיּוּת עִם חִבּוּק , בְּחֻלְצָה וְגִ'ינְס הָדוּק .
כָּאן, עַל חוֹף הַיָּם הַתִּיכוֹן , אֶל מוּל אוֹיְבֵינוּ הַנִּמְצָאִים בְּהִכּוֹן .
חֲפֵצִים הֵם, לְהִשְׁלִיכָנוּ לְיָם זֶה מִכְּבָר , אַךְ אָנוּ נֶהְדּוֹף אוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר !
וְיִירְאוּ זֹאת הָעַמִּים , וְיָבִינוּ הֵיטֵב הַלְּאֻמִּים ,
כִּי חָזַרְנוּ לְמוֹלַדְתֵּנוּ כְּדֵי לִבְנוֹת , וּבִמְדִינָה מוֹדֶרְנִית לִחְיוֹת .
לְשִׂמְחָה לָנוּ, וּלְכָבוֹד , לְשִׁיר "הַתִּקְוָה" וְלִרְקֹד !
הברכה הבינלאומית הובאה על ידי זאב מטר, שכמנהגו מימים ימימה עלל בה גם אזכורי חברינו מהעבר הרחוק. וכה אמר זאב:- התכנסנו הערב בחברותא לחגוג את יום העצמאות ה 62 למדינת ישראל מתחדשת באדמת המולדת אליה ערגנו אלפים שנות חלום להגשמת התקווה. כחולמים היו אבות אבותינו בתפילותיהם ותחנוניהם לשנה הבאה בירושלים הבנויה ואנו כאן היום עם חופשי בארצנו בזכות החולמים והמגשימים, בזכות אלה שלא עזבו מעולם את אדמת המכורה ובזכות העליות הראשונות , המעפילים והאודים שנצלו משריפה, שתקעו מחדש יתד באדמת ההגשמה . התנ"ך שהיה ככרית למראשותינו והשיבה לציון שבנימין זאב הרצל "חוזה המדינה" הגשים לחלומנו לחיות כריבון במדינת ישראל היו המסד לבנית המדינה מתחדשת. ותיקים ועולים, הכפר והעיר, האיכר והמעפיל הלוחמים והסופרים, לכולם נאמר הערב תודה ביום חגנו לעצמאות המדינה . מכאן הערב אני מבקש להזכיר מחד את מוסא אפנדי באי נשיא המועדון לשנת 1947/48 אשר בעת נשיאותו הוכרה מדינת ישראל במועדון שאז מנה 18 יהודים, 13 ערבים, 12 בריטים והולנדי אחד. ומאידך להזכיר את כל חברי המועדון לדורותיהם אשר עשו במלאכה למען בנית המדינה במדע ובמשפט בתעשייה ובמסחר ביבשה ובים והגשימו את הלא יאומן . ולבנימין זאב הרצל החוזה אשר ב 27 באוגוסט 1897 כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל לא נשכח את מלותיו "בבזל יסדתי את מדינת היהודים" ועל כך עם ישראל יזכור לו לעד תודה. ברכתנו שלוחה למועדון f Basel ס Rotary מאזור 1980 שהתחיל פעילותו ב 6 ליוני 1925 . המועדון נמנה על 64 מועדונים באזור ובו 3715 חברים השיך לאזור 13 ברוטרי הבינלאומי בה חברה שוויץ .
יו"ר ועדת התוכניות ויוזם ומארגן הערב אריה ברגמן, פתח ונסביר שהערב נועד להיות ייחודי בכל שהוא מפגיש 4 חברי מועדון, אשר בשנות המאבק לפני ובמהלך קום המדינה לחמו ופעלו כל אחד במסגרתו הייחודית, במסגרת ארגונים שלא תמיד שיתפו בי נהם פעולה,ולעתים אף היו צהובים זה לזה, אך מטרתם הייתה אחידה – חיסול המנדט הבריטי, גירוש הבריטים מהארץ והקמת מדינת ישראל. הערב אורגן במתכונת "חברים מספרים על" ולכן הדוברים אינם ליד שולחן הנהלה אפור וקודר אלא ישובים מסובין בכורסאות נוחות, וכל אחד יציג את התקופה ההיא מנקודת מבטו, עמדו והשקפתו שלו אז והיום . בשלב זה קיבל חברנו שלום ואנו, את תפקיד ניהול הערב, הצגת הדוברים, דברי הסבר מקדימים וניהול הערב . שלום וואנו בפתיחת דבריו ציין שעל הבמה יושבים 4 מופלאים- כל אחד מייצג ארגון/זרם שונה מתקופת מלחמת העצמאות. לשלושה מהם (ולשלום עצמו) הוענק בעבר התואר "יקיר חיפה" – ולא בכדי.
על ההגנה~ אצ"ל ולח"י
"ההגנה"- הוקמה ביוני 1920 , ע"י מפלגת אחדות העבודה, ומאוחר יותר, עברה לשליטת ההסתדרות. ההגנה הוגדרה כארגון כלל ארצי שמטרתו לספק הגנה כוללת לישוב היהודי , ופתחה את שורותיה לכל, ללא אפליה של רקע, שיוך פוליטי, מעמדי, מגזרי או אחר. לא אפרט את פעולותיה, אבל היא התפתחה עם צרכי הישוב מפעולות הגנה בלבד, לפעולות התקפיות, לפעולות של עלייה, חינוך והדרכה,עד להיותה בסיס לצה" ל בעתיד .
האצ"ל - הוקם ב 1931 ,ע"י מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה" ,בשל דרישתם לפעולה נחרצת יותר, נגד התוקפנות הערבית. מרבית אנשיו היו מהתנועה הרוויזיוניסטית בית"ר. הארגון פורק עם הקמת צה"ל.
הלח"י - הוקם ב- 1940 ע"י פורשי אצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה .
צה"ל- הוקם ע"י הממשלה הזמנית ודויד בן גוריון בראשה, עם חתימה על פקודת צבא ההגנה לישראל ב- 26 במאי 1948 . הפקודה כללה את ההוראה החד משמעית, שלא יתקיים כוח צבאי במדינת ישראל מלבד צה" ל וזה שימש כהנמקה להפסקת פעולת המחתרות, ומיזוגם עם צה"ל .
בשלב זה העמיד שלום את המיקרופון לרשות כל אחד מארבעת החברים :
צבי הדסי
צבי הדסי נולד בפולין בשנת 1921 , ועלה לארץ בהיותו בן 12 . בהיותו בן 16 הצטרף לאצ"ל .נאמר לראשונה ב- 1939 , ושוחרר עם הפסקת פעולות האצ"ל עקב פרוץ מלחמת העולם ה 2- . נאסר שוב בתחילת 1944 , עם חידוש פעולות האצ"ל והוגלה לאפריקה למשך כ- 4 שנים. שם שהה עד 1948 במחנה גילגיל שבקניה . צבי, עו"ד במקצועו, כיהן 9 שנים כיו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה והצפון. במלחמת ששת הימים, כיהן כרב סרן בפעילות המשפטית הכרוכה בשחרור ירושלים, ואילו במלחמת יום הכיפורים, במסגרת תפקידו כיו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה, יזם הסדר, שהועתק גם למקומות אחרים בארץ, לפיו עורכי דין שגוייסו למילואים , צרוף רופאים, ביצעו את המשימה הקשה של מסירת הודעות למשפחות השכולות על אובדן יקיריהם, מה שכונה "סיירת איוב "... צבי הוא יקיר העיר חיפה.
צבי סיפר על כך שבאוקטובר 1944, בעת שהוא וחבריו שהו כעצירים במחנה בלטרון כחצי שנה, בוקר אחד קבלו הוראה לעלות מיידית לרכבי פינוי. חלקם בפיג'מות, הועברו למחנה ליד אסמרה שבארי תראה. בן הזוג אליו היה כבול היה אריה מהולל שיושב היום עימו על הבמה (ללא כבלים..).. לאחר זמן הועברו למחנה מעצר בסודן ומשם לקניה. במהלך השנים במחנה המעצר בקניה ניסו לנהל מערך חיים מסודר, חלק מהם למדו והשלימו נושאים בהמה גבוהה וכמאה מהם השלימו לבגרות . השיר הנפיו היה: "הם לא ישברונו, אנו לא נכוף הגב- כל עוד זו הרוח בנו"התנאים לא היו אידיאלים, ולא פעם הייתה מתיחות באוויר. יום אחד המשמרות הסודנים פתחו באש, ו 2 חברים נהרגו ו12 נפצעו . ב 14 לאפריל 1948 שמעו ברדיו על הקמת מדינת ישראל, אולם השובים הבריטים סרבו לשחררם, ורק ביולי 1948, אחר שלושה חודשים נוספים ומיותרים במחנה הם הועברו לטוברוק ומשם באנייה לנמל תל-אביב- ושבו בנים לגבולם .
אליהו ברכה יליד 1926 באלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1946 , עלה לארץ לבוש במדי חייל בריטי, ועימו 160 אחרים לבושים כמוהו. היה שנה בהכשרה בקיבוץ גבת, ואחרי כן, ברעננה בפלוגת עבודה. ב- 5.5.1948 , עלה עם קבוצת חברים על הקרקע, והקימו את קיבוץ ברור-חיל, במלחמת השחרור הוא עבר מהנגב המכותר לירושלים. ב ין 1949 ל1951 היה שליח המוסד בקהיר, וב1952 היה מנהל מעברת עולים בארץ.משנת 1953 , התקשר שמו לספנות והוא עבד בחב' "צים", עד שנת 1956 , ואז, לפי פנייה של רקנטי ,עבר לנהל את חב' הספנות "אל-ים" , אותה ניהל בהצלחה עד שנת 2000 . בשנות עבודתו היה משך 13 שנים חבר רשות הנמלים,ועסק בפעילויות שובות.לרוטרי נכנס ב- 1970 , וכיהן בהצלחה כנגיד רוטרי בישראל בשנים 1989-90 . אליהו הוא "יקיר העיר חיפה" ,לשנת 2001. אליהו סיפר תחילה על כיתור כיס פלוג'ה בתחילת 1949,בו כותרה חטיבה מצרית שלמה כולל הקצין הצעיר נאסר. ב1949 הקרא לירושלים לפגישה עם שאול אבידור שאמר לו שעליו לצאת כשליח המוסד לקהיר, ולסייע בעליית יהודי מצרים ארצה.היה קושי להשיג אנייה מתאימה, ולבסוף נתקל באשה יוניה שהייתה בעלת ספינות. היא דרשה סכום עתק במזומן ולמפרע. אליהו הציע לה את מחצית הסכום והיא סרבה. ביום המתאים הופיע ומסר לה את הכסף- כשהשטרות קרועים לחצי והבטיח לה את המחצית השניה לכשהאנייה תגיע ליעדה. בהלך שהותו הצליח להעלות לארץ כ 13.00יהודים ממצרים, חלקם עם אשרות צרפתיות שהושגו בסיוע קוב דה מורוויל. באחת הפעמים שנקרא לפריז לדיון חשאי פגש את דינה יפת העין שהייתה לאשת חיקו ועזר כנגדו עד עצם היום הזה.
אריה מהולל נולד בחיפה ב- 1921 . ממפקדיה הבכירים של האצ"ל בחיפה. היה עצור ע"י הבריטים בצריפין, בעכו ובלטרון וכ- 4 שנים במחנות מעצר באפריקה , שם שירת כ"סופרוויזר"- נציג חיצוני של העצורים בפני השלטונות הבריטים . אריה היה שנים רבות מנכ"ל לשכת המסחר והתעשייה בחיפה, ניהל את לשכת התאום של הארגונים הכלכליים, ומנכ"ל המשתמשים בתובלה ימית.היה חבר מועצת המנהלים של רשות הנמלים, חבר מועצת המנהלים של "דגון", ונציגו של ד"ר הכט ז"ל, במוסדות אחדים. מהולל כיהן 15 שנה כקונסול כבוד של דנמרק בחיפה. בשנת 2006 עוטר אריה בתואר : "יקיר העיר חיפה " . אריה סיפר שבמהלך 4 שנות מעצר במחנה באפריקה בוצעו 9 נסיונות בריחה. כמאה איש מתושבי המחנה הועסקו בחפירת מנהרות הבריחה, בזיופי דרכונים, מעקב אחר השומרים, הכנת ציוד ובגוד לבורחים פוטנציאלים.כל תקופת השהות במחנות המעצר היה רצון עז לברוח ולחזור לארץ להצטרף ללוחמים בבריטים ובפורעים כל בריחה דרשה תכנון ותחכום על מת להערים על הבריטים . ב 29.06.46 ברחו בשתי מנהרות 54 עצירים ששהו במחנה באר יתראה. בתוך 3 חודשים נאספו כמעט כולם. 5 מהם הגיעו מוסתרים בתוך מכלית דלק לנמל מומבסה. 3 בורחים– בן אליעזר, לנקין שהיה אח"כ מפקד אלטלנה ויצחק הצליחו להגיע לאירופה. ניסיונות הבריחה חודשו כשהאחרונה בהם הייתה ב19.03.48
יעקב מלצר ,נולד בצ'רנוביץ, ברומניה בשנת 1922. יעקב הוא ניצול שואה, אשר שרד את גטו ז'מרינקה באוקראינה, ואף הספיק ב- 1944 לשרת במשך 20 חודש בצבא האדום.יעקב עלה ארצה בעליה בלתי ליגלית, בשנת 1946 , ולאחר שנאסר ונכלא במחנה המעפילים בעתלית וישב בה שלושה חודשים, הועבר לקבוץ תל- יצחק . ב 1947 במסגרת לימודיו כסטודנט בטכניון גויס ל"הגנה" במסגרת פלוגת הטכניון. עבר קורס חובשים של ההגנה והשתתף בקרב על כיבוש חיפה. יעקב מלצר הוא בוגר הטכניון העברי בחיפה . כמהנדס התמחה בנושא : "חיסכון במים בתעשייה", ועל הישגיו בתחום זה, הוענק לו פרס קפלן . ב 17 באפריל 1948 נערכו הקרבות בחיפה, ועם ניצחון כוחותינו וכיגוש חיפה כ 70 אלף ערבים תושבי חיפה ניסן להתפנות. פלוגת הטכניון שלא השתתפה ממשית בקרבות קהלה נשק לראשונה ונשלחה לסייע בהשלטת הסדר ופיקוח על הפינוי, וכן מניעת ביזה מקומית. זו הייתה הפעם הראשונה שיצטו בגלוי לאור השמש עם נשק היד. הוא תיאר מפגש ראשוני בינו חייל הגנה עם נשק ותושבים מקומיים ערבים שניסו להגיע לביתם, והוא סייע בידם. לאחר מכן נכנס האיזור למתח משום שהגיעו ידיעות שקבוצת אנשי אצ"ל מסרבים להפסיק את הקרבות, ומפקדת ההגנה העמידה אותם במצב הכן לאפשרות שכוחות ההגנה יאלצו לפתוח באש על עמיתיהם מהאצ"ל. למרבית המזל הגיעו להסדר, ולא פתחו במלחמת אחים . יש לזכור שבעת הגע אלטלנה לחוף ויתקין , עם הורדת חלק מהנשק לחוף, פתחו כוחות ההגנה באש והיו מספר הרוגים לאצ"ל. לאחר מכן כזכור הפליגה האנייה לנמל תל אביב ושם הורה בן גוריון על כניעתה המוחלטת והמיידית ומשסירבו- נפתחה אש והיו שוב פצועים והרוגים שלא לצורך. לאחר תקרית זו מסר האצ"ל את נשקו וצורף ליחידות הסדירות של צה"ל במלחמת העצמאות . 27 מצעירינו נפלו בקרבות על כיבוש חיפה, בינהם משה אחיו של חברנו אריה ברגמן שהיה בן 17.5 בלבד ..
