27/07/2011 - הרצאת רון כתרי

מרצה אורח מר רון כתרי- "התקשורת ומקומה בציבור בעיתות מלחמה"

הנשיא המכהן צבי ענר ששב אלינו שזוף מחופשתו באיי יוון, פתח את הישיבה בהקשת הפעמון ובירך את המרצה האורח מר רון כתרי , את האורחים ואת חברי המועדון הנוכחים. ברכה מיוחדת לשובו אלינו לאחר מחלה של חברנו הותיק נג"ל קני גרדינגר. 

מזכיר הכבוד זאב מטר הודיע בצער על פטירתה של מרוסיה לבנשטיין אלמנתו של נ"ל לושה לבנשטיין שהלך לעולמו לפני מספר שנים. מרוסיה הייתה אמו של חברנו עמוס לבנשטיין, אשת פעלים ממייסדות אילנשיל- אגודה שסייעה להתמודדות בנפגעי מגפת הפוליו של שנות ה-50 וכיהנה לאחר מכן שנים רבות כיו"ר אגודת איל"ן בחיפה. מרוסיה שהגיעה לגבורות ומלאו לה 100 שנות חיים לפני כשלושה חודשים, הלכה לעולמה. ההלוויה מתקיימת בבית העלמין הישן והחברים מתבקשים לחלוק לה כבוד אחרון ולהשתתף בצערו של חברנו עמוס , בנה בכורה, יבדל לחיים ארוכים.

כאיש השבוע נבחר הפעם שר החינוך גדעון סהר- שר חינוך בעל מעוף השונה מקודמיו בתפקיד. בשנים האחרונות מתקיימים אחת לשנה מסעות תלמידי תיכון לגיא ההריגה בפולין. מסעות אלה מלאי חשיבות רבה לעיצוב דמותו ולהבנת משמעות ההשמדה של העם היהודי במחנות המוות בפולין. חושב שכל צעיר וצעירה לפני גיוסם לצבא יבקרו במקומות אלה, אולם אליה וקוץ בה- עלויות המסע לפולין אינן מאפשרות לנערים ונערות רבים לקחת חלק במסע. השבוע יזם השר דרישה מהממשלה להקצבת תמיכה וסיוע לכל תלמיד שמעוניין לקחת חלק במסע לפולין. ועל כך יבורך.

את הברכה הבינלאומית הביא חברנו צבי פרידמן: הברכה הבינלאומית נשלחה הפעם למועדון הרוטרי של הבוקר- בלוויו שבמדינת וושינגטון בצפון מערב ארצות הברית. Bellevue Breakfast Rotary Club. המועדון ממוקם בבלוויו שנמצאת מעבר לנהר ממול העיר סיאטל במדינת וושינגטון ארצות הברית. בבלוויו יש 122,000 תושבים והיא נבחרה במקום הרביעי מבין רשימת המקומות שהכי טוב לחיות בהם ברחבי ארצות הברית. המועדון קיבל את הצ'רטר ב1985 ובו 115 חברים הנפגשים אחת לשבוע בשבע בבוקר למפגש הכולל ארוחת בוקר בקאנטרי קלאב המקומי. המועדון של בלוויו נבחר משום שהם ארגנו מירוץ התרמה בו לקחו חלק 2200 תושבים כולל משפחות וילדים, בסיוע חברות שהרימו תרומות בגין כל משתתף שסיים את המסלול שהוצב לו הם הצליחו לאסוף סכום של 110,000 דולר. הכסף ניתן עבור פעילויות המועדון בקהילה ובמיוחד למרכז לטיפול באוטיזם. אנא הרימו כוסותיכם בברכה ויישר כוח למועדון בלוויו!

הנשיא צבי ענר פנה לחברים בבקשה להשתתף בפרויקט המשולב ברוטרי- " שלום כיתה א'". במסגרת זו בהתאם לתרומות החברים אנו מנפיקים תעודות בשווי 100 ₪ אשר ברשת אופיס דיפו מאפשרות לתלמידים הנזקקים הנכנסים לכיתה א' לרכוש כלי כתיבה, מחברות וילקוטים בסך של 120 ₪. כמו כן הודיע הנשיא שמסתיימת האפשרות לתשלומים בגין חברות במועדון והשתתפות בגאלה המבוצעת ע"י כרטיסי אשראי בפנייה ישירה לגזבר הכבוד נ"ל אלי ליכטר. ומעתה, ידרשו החברים שלא השלימו את חובתם לשלם באמצעות הבנקים.

הנשיא לשעבר נ"ל אורי שנבל הודיע שבשנת הרוטרי הנוכחית הוא קיבל על עצמו את התפקיד של יו"ר ICC טורקיה. במסגרת תפקידיו בצוות נגיד האזור  הוא פועל בין השאר שמועדון רוטרי חיפה כנראה יהפוך למועדון תאום למועדון רוטרי גלטאסראי וכן תתארגן משלחת נוער ישראלית בת 15 משתתפים שתתארח בבתי רוטריונים בטורקיה ובמקביל תגיע קבוצה דומה של נוער טורקי להתארח אצל רוטריונים בישראל.

את המרצה האורח הציג חברנו שלום וואנו: המרצה האורח רון כתרי-  הוא כיום המנהל הכללי של בית הספר הריאלי בחיפה. הוא משמש בתפקיד זה בהצלחה רבה משנת 1995 כולל הפסקה של שנתיים (בין השנים 2000-2002) עת שימש בדרגת תא"ל בתפקיד החשוב של "דובר צה"ל".
ניהול בית הספר הריאלי היה מעיין סגירת מעגל עבור רון כתרי, אשר החל את דרכו כחניך בפנימייה הצבאית של ליד בית הספר הראלי בחיפה (הפנימייה שחברנו נ"ל שלמה אסיף ניהל אותה מספר שנים). לאחר סיום הפנימייה הצבאית פיתח רון קריירה ענפה אשר התמקדה בעיקר בתחום המודיעין. שם החל בתפקידי שדה, עלה והתקדם דרך תפקידי מחקר, עד שהגיע להיות ראש ענף המחקר במודיעין. לאחר מכן, כיהן כראש ענף תורה והדרכה בחיל המודיעין וכמפקד בית הספר למודיעין. במהלך השנים סיים לימודים מתקדמים כמוסמך למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
תקצר הירייה מלפרט באשר לפעילותו של רון כתרי. אבל ברצוני לספר משהו אישי על מפגשי הראשון שלי איתו. בשנת 2003 התלבטנו כיצד לחגוג 90 שנה למועדון הספורט מכבי בחיפה. ראש העיר חיפה של אז והיום, יונה יהב, זימן אותנו ואת נציגי בית הספר הריאלי לפגישה משותפת,  כי גם בית הספר חגג באותה שנה 90 שנה להיווסדו.
בדיעבד, הסתבר שהמנהל האגדי ד"ר בירם היה מעורב בהקמת שני המוסדות ביחד כאשר יסד את הסניף הראשון של מכבי בחצר בניין בית הספר בהדר הכרמל.
לפני המפגש ערכנו מרוץ לפידים בחג החנוכה, מרוץ המהווה מסורת מכבית בה רצנו ברחובות העיר ממגרש הספורט לבית המכבי. מיד עם פתיחת הישיבה הציע רון כתרי שמעתה ואילך נרוץ במשותף- אנשי מכבי ותלמידי בית הספר וכל אותם המקומות בהם אירעו פיגועים, ונערוך בכל מקום טקס לזכר הנופלים. מיד קיבל המרוץ תוספת של אופי ממלכתי וערכי. והאמינו לי, המשפחות השכולות שיקיריהם נפגעו בפיגועים השנים מצפות לטקסי הזיכרון מדי שנה במרוץ הלפיד של חג החנוכה. רון כתרי נשוי ליוני, אב לשניים, וסב לשניים.

המרצה פתח וסיפר שלאחר 26 שנה בהם שירת בצבא עבר לאזרחות. באותה תקופה בה השתחרר מצא את עצמו בעידן שבו התחילו לדבר על שלום וגם במסגרת הצבאית החלו להיערך לקראת תקופה של שלום ללא מלחמות.
נחתמו הסכמי שלום עם מצרים, עם ירדן, היו מגעים עם מדינות המפרץ, שמעון פרס הביא את תורת המזרח התיכון החדש, והעתיד נראה מבטיח. אך אז, עלה אריק שרון להר הבית, פרצה האינתיפאדה השנייה במלוא עוצמתה, ושוב חזרנו למדיה מלחמתית.
על התקשורת הציבורית לדווח אמת. אך מהי האמת? האם עליה להביא את כל האמת, אמת חלקית בלבד או אמת סלקטיבית? מי אחראי לכך- יוצר הידיעה או החדשות? צרכן התקשורת- הקוראים? לא ברור מי מגדיר גורמים אלה.האם יש יותר מאמת אחת? ועל מי מוטלת האחריות על יוצר הסיפור או לפרשנים השונים הנותנים פרשנות משלהם לידיעה כפי שפורסמה? תמיד עולה השאלה עד כמה הסיפור כפי שהובא הוא מדויק. האם הוא שלם? האם תמיד יש לחתור למציאת "האמת השלמה"?
התקשורת במזרח התיכון בעולם הערבי רגילה להביא סילופי אמת ולעיתים בדיות שאין להם מציאות. ואפילו רשתות בין לאומיות דוגמת הכתבת של הCNN בג'נין שהכריזה על "רצח עם". מבחינת הצד שלנו סיפור "הטבח בג'נין"- כאשר חטיבת מילואים נתקלה ונלכדה ונפגעו 23 מאנשינו. עד שהודיעו לכל המשפחות  עבר זמן של כיממה וכל עוד לא נמסרו הודעות למשפחות האירוע לא דווח בשידורי הטלוויזיה הממלכתית והעיתונות לא אמרו דבר וחצי דבר לבקשת הדובר. אולם, אתר אינטרנט העלה את הסיפור והידיעה התפשטה לפי שיטות "סרן שמועתי", בטלפונים הסלולאריים בין ההורים ומידיעות טלפוניות שהביאו פצועים ואחרים למשפחות. בארץ קטנה כשלנו, אין יכולת ואין סבלנות מצד הציבור להמתין לפרסום מידע מדויק. התקשורת היא נסעדת על "זכות הציבור לדעת" האם היא עושה שימוש כפול בזכות זו. האם חובתנו לפרסם את כל הפרטים של אירוע מסוים או שזכותנו גם לא להציג בפרסומים מראות זוועה של פגועים ופצועים בכאבם? לא פעם המידע אינו שלם ולעיתים אף הזוי בפרט כשמראיינים כל מיני משקיפים בשטח בסמיכות לאירוע, ולא פעם מתערבב הדמיון במציאות. מקור נוסף למידע שאינו תמיד מדויק הוא העיתונות הצהובה.
גם הלחץ והתחרות שבין העיתונים השונים לזכות בבכורה בפרסומים מצריך מאידך עריכה ועיבוד של הידיעות תוך הבאת חלקים מהאמת או האמת כולה.

בתשובה לשאלה מהקהל של חברנו אריה ברגמן באשר לתפקודה הירוד של מערכת ההסברה הישראלית בחו"ל מול המערכת הפרסומית בעיתונות ובטלוויזיה מעל גלי העתר של הערבים והמוסלמים, השיב המרצה שהבעיה הראשונה היא שהעולם נותן תמיד עדיפות לצד שנחשב ל ”Under dog ” וכל נושא עזה והשטחים והפליטים נתפס כנושא שמגיע לו "הזדהות" בהשוואה למעשי מדינת ישראל המזוהה ככובש בשטחים מזה 44 שנה. סיבה נוספת היא לדעתו  נובעת מההתיחסות השונה של ישראלים שונים  לנושאי מדינה ופולחטחקה, ובכך שאין קו מנחה ומכוון להגדרת מטרות המדינה  כך שהצבור בחו"ל נחשף לדעות סותרות ושונות בראיונות עם ישראלים מובילים  שדעותיהם האישיות מתנגשות לא פעם בנושאי הסברה על ישראל.

נשיא המועדון צבי ענר הודה למרצה על ההרצאה המעניינת, הקולחת והבהירה בשפה העברית הצחה. (זה זמן רב שלא שמענו מרצה המדגיש את המפיק בה'א שבסוף המילה).

הנשיא העניק למרצה האורח את דגלון המועדון, תיק שי של חיפה, ואלבום חיפה בתמונות. יש לציין שמזה זמן רב לא שמענו הרצאה כה רהוטה ומעניינת. בהקשת הפטיש על פעמון המועדון ננעל המפגש.
- - - - - - - - - - - - - - -
כתב וערך: יורם קנטר (בוגר ביה"ס הראלי- פרס ד"ר בירם כבוגר המצטיין בלימודיו ומילוי חובותיו)
הצילומים: יורם נאומן ( בוגר ביה"ס הראלי)
סיוע הדפסה: מאיה לבנשטיין (תלמידה מצטיינת בביה"ס הראלי-עולה השנה לבית בירם ).