הנשיא גד כהן פתח את הישיבה בברכו את המרצה האורח אלוף (במיל) אורי שגיא, ואת האורחים הרבים שכיבדונו בנוכחותם. אל שולחן הנשיאות צורפה אחר כבוד חברתנו החדשה נאוה וילבך, על מנת שתחוש טוב יותר בין הנשיא המכהן לנשיא הנכנס, גזבר הכבוד למזכיר הכבוד, (ובתקווה שבמהרה תצורף גם היא לתפקיד של ממש באחד מצוותי הנשיאות בעתיד).
פסוק השבוע - הובא על ידי משה גן-צבי, שקישר בין תפקידו הצבאי האחרון של המרצה – ראש אגף המודיעין (והריגול..) בצה"ל לפרשת המרגלים.(במדבר פרק יג ) "וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מהי. ואת העם היושב עליה החזק הוא- הרפה?, המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר הוא יושב בה- הטובה היא אם רעה? ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים? ומה הארץ השמנה היא אם רזה? היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ ". כבר אז ניתנו הוראות מודיעין ברורות לצבירת מידע על הצפוי .
ברכות הרעות הובאו על ידי צבי ווייסמן, ואילו הברכה הבינלאומית הובאה על ידי זאב מטר. הברכה נשלחה הפעם למועדון רוטרי פירנצה מאזור 2070 שקיבל את הצ'רטר ב 1925, כמועדון התשיעי באיטליה בזמנו (הראשון היה רוטרי מילאנו ב 1923). במועדון 157 חברים הנפגשים מדי יום ד' במלון פלאצו בורגזה. הבחירה במועדון פירנצה באה בשל הקשר לאיש היקר והידיד ליהודים, האב הדומיניקני צ'פיאני קירוטי, ז"ל, אשר היה בין מייסדי קבוצה יהודית-נוצרית להצלת יהודים בשנת 1943 בפירנצה. פעילות עליה הוענק לו בנות השבעים תואר חסיד אומות העולם ב1972 בישראל. כל זאת בהקשר ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל אתמול, שנקבע לפי יום השחרור של מחנה אושוויץ, ש 63 שנה מלאו לשחרורו. החברים התבקשו להרים כוסית ברכה למועדון רוטרי פירנצה, ולצרף לברכה את מועדון רוטרי ירושלים שנוסד ב 1929 ומייצג את בירת העם היהודי לנצח.
את המרצה האורח הציג חברנו אריה ברגמן. האלוף במילואים אורי שגיא, נולד ב 1943 בכפר ביאליק.. תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. בין תפקידיו הבולטים בצה"ל – היה מפקד חטיבת גולני, השתתף במבצע אנטבה וכיהן כראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, מפקד חילות השדה ,אלוף פיקוד הדרום, וראש אמ"ן. בשנים האחרונות עוסק בהיסטוריה, היה מפקד אוגדת שריון ברמת הגולן,עמד בראש צוות שיחות השלום עם סוריה. לשעבר יו'ר מועצת המנהלים של 'מקורות' - כותב עבודות מחקר בנושאי מודיעין, ביטחון לאומי ואסטרטגיה, וכן מרצה מבוקש במגוון תחומים במוסדות אקדמאים בארץ ובחו"ל. כמו כן עוסק בעיבוד משק חקלאי בכפר ביאליק- גידול זיתים, ייצור ושיווק שמן זית.
המרצה פתח ואמר שכולם רוצים לדעת ולשאול אותו מה יהיה? ותשובתו הישירה והאמיתית היא שהוא אינו יודע. המודיעין עוסק בניתוח היסטורי ואיסוף מידע על מה שהיה, ואילו המדינאים דורשים לדעת מה יהיה. מבצע "עופרת יצוקה" היה כשמו – מבצע ממוקד בלבד ולא מה שהעיתונות ודעת הציבור מיחסת לו- מלחמה בהיקף נרחב. זה היה מבצע מצטיין מבחינת הביצוע הטכני של הצבא, אך דווקא משום כך הוא אינו תורם לפתרון צודק עם צדק היסטורי ליחסי ישראל פלשתין.
אל מול איום קונבנציונלי – יש לנו תשובות. אל מול איום דמוגרפי, כלכלי וטכנולוגי- יתכן ותהיינה תשובות. אל מול האיסלם הפונדמנטליסטי הכלל עולמי, שסכנתו היא לא רק בטרור אלא באידיאולוגיה האלוהית- יש לנו בעיה. הלנצח תאכל חרב? לכך אין לו תשובה.
המצב דומה למצב הרפואה. הרפואה המודרנית נותנת פיתרון לבעייה זמנית של סימפטום וממצא. היא לא נותצנת פיתרון לסיבות למחלה או לסימפטומים מסוימים. מצב איש המודיעין הוא בדומה לפתולוג שיודע לאחר מות החולה מה היה אך לא יכול לתת מסקנות פסקניות לגבי העתיד ומה יהיה
במבצע עופרת יצוקה לא נפתרה שום בעיה בינינו לבין הפלשתינאים, כי בדומה לפתרון כירורגי המבצע נתן פתרון זמני לסימפטום כואב בדרך פעולה מהירה חדה ומידית. אך לאורך זמן – לא נפתר דבר.
ירדן, מצרים סוריה ולבנון במידה מסוימת נמצאים עמנו בצד של החשש מפני האיסלאם הקיצוני בעידוד איראן ואל קעידה. זה חלון הזדמנויות למדיניות נבונה במאבק משותף כנגד הקיצוניות האיסלמית. הבעיה היא שהפוליטיקאים של היום אינם מדינאים דגולים, ואין לנו מדינאים בשיעור קומה כשל בן גוריון או בגין של פעם. כיום אין החלטות מדינאיות אלא רק טקטיקות פוליטיות מקומיות. עתה הזמן להחליט, כי מדינת ישראל התקרבה לאבדן הלגיטימיות הבינלאומית שהיא כה זקוקה לה. קיימים סימנים שהמדינה נמצאת במשבר זהויות פנימי עמוק, ומאבק בין 7-8 "שבטים" שונים, - יהודים חרדים ויהודים וחילונים, מתנחלים ויושבי תל-אביב ערבים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים ועוד. כבר בשיחות עם סוריה לפני כעשור שנים, הסתבר שהנשיא הסורי אינו רומה בשלום, אך מוכן לשלום. הסכם שלום היה כבר מוכן בטיוטא משפטית אצל האמריקאים – אך הנושא התפוצץ. יש לנסות ולא לוותר על האפשרות של הדברות עם השכנים, בפט אלו החוששים מהאיסלאם הקיצוני. גם עם הפתח שבזמנו לא הכיר בישראל היה איסור חמור להדברות, אנשים נשלחו לכלא בגלל דיבורים עמם ובסופו של דבר נוצר הסכם אוסלו בהדברות. הוא מאמין שיש מקום גם להדברות אפילו עם החמאס, שהוא אמנם שכן רע ומזיק, הרוצה בהשמדתנו, אבל הוא נשאר שכן לתמיד, ואולי יש סיכוי לניסיון הדברות עמו על האופציה של מלחמות ומבצעים חוזרים ונשנים עד אין קץ.
הודה למרצה חברנו אלחנן (חורחה) גרינברג, והנשיא גד כהן העניק לו כשי את דגלון המועדון וחמסה מחרס למזכרת נצח.
פסוק השבוע - הובא על ידי משה גן-צבי, שקישר בין תפקידו הצבאי האחרון של המרצה – ראש אגף המודיעין (והריגול..) בצה"ל לפרשת המרגלים.(במדבר פרק יג ) "וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מהי. ואת העם היושב עליה החזק הוא- הרפה?, המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר הוא יושב בה- הטובה היא אם רעה? ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים? ומה הארץ השמנה היא אם רזה? היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ ". כבר אז ניתנו הוראות מודיעין ברורות לצבירת מידע על הצפוי .
ברכות הרעות הובאו על ידי צבי ווייסמן, ואילו הברכה הבינלאומית הובאה על ידי זאב מטר. הברכה נשלחה הפעם למועדון רוטרי פירנצה מאזור 2070 שקיבל את הצ'רטר ב 1925, כמועדון התשיעי באיטליה בזמנו (הראשון היה רוטרי מילאנו ב 1923). במועדון 157 חברים הנפגשים מדי יום ד' במלון פלאצו בורגזה. הבחירה במועדון פירנצה באה בשל הקשר לאיש היקר והידיד ליהודים, האב הדומיניקני צ'פיאני קירוטי, ז"ל, אשר היה בין מייסדי קבוצה יהודית-נוצרית להצלת יהודים בשנת 1943 בפירנצה. פעילות עליה הוענק לו בנות השבעים תואר חסיד אומות העולם ב1972 בישראל. כל זאת בהקשר ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל אתמול, שנקבע לפי יום השחרור של מחנה אושוויץ, ש 63 שנה מלאו לשחרורו. החברים התבקשו להרים כוסית ברכה למועדון רוטרי פירנצה, ולצרף לברכה את מועדון רוטרי ירושלים שנוסד ב 1929 ומייצג את בירת העם היהודי לנצח.
את המרצה האורח הציג חברנו אריה ברגמן. האלוף במילואים אורי שגיא, נולד ב 1943 בכפר ביאליק.. תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. בין תפקידיו הבולטים בצה"ל – היה מפקד חטיבת גולני, השתתף במבצע אנטבה וכיהן כראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, מפקד חילות השדה ,אלוף פיקוד הדרום, וראש אמ"ן. בשנים האחרונות עוסק בהיסטוריה, היה מפקד אוגדת שריון ברמת הגולן,עמד בראש צוות שיחות השלום עם סוריה. לשעבר יו'ר מועצת המנהלים של 'מקורות' - כותב עבודות מחקר בנושאי מודיעין, ביטחון לאומי ואסטרטגיה, וכן מרצה מבוקש במגוון תחומים במוסדות אקדמאים בארץ ובחו"ל. כמו כן עוסק בעיבוד משק חקלאי בכפר ביאליק- גידול זיתים, ייצור ושיווק שמן זית.
המרצה פתח ואמר שכולם רוצים לדעת ולשאול אותו מה יהיה? ותשובתו הישירה והאמיתית היא שהוא אינו יודע. המודיעין עוסק בניתוח היסטורי ואיסוף מידע על מה שהיה, ואילו המדינאים דורשים לדעת מה יהיה. מבצע "עופרת יצוקה" היה כשמו – מבצע ממוקד בלבד ולא מה שהעיתונות ודעת הציבור מיחסת לו- מלחמה בהיקף נרחב. זה היה מבצע מצטיין מבחינת הביצוע הטכני של הצבא, אך דווקא משום כך הוא אינו תורם לפתרון צודק עם צדק היסטורי ליחסי ישראל פלשתין.
אל מול איום קונבנציונלי – יש לנו תשובות. אל מול איום דמוגרפי, כלכלי וטכנולוגי- יתכן ותהיינה תשובות. אל מול האיסלם הפונדמנטליסטי הכלל עולמי, שסכנתו היא לא רק בטרור אלא באידיאולוגיה האלוהית- יש לנו בעיה. הלנצח תאכל חרב? לכך אין לו תשובה.
המצב דומה למצב הרפואה. הרפואה המודרנית נותנת פיתרון לבעייה זמנית של סימפטום וממצא. היא לא נותצנת פיתרון לסיבות למחלה או לסימפטומים מסוימים. מצב איש המודיעין הוא בדומה לפתולוג שיודע לאחר מות החולה מה היה אך לא יכול לתת מסקנות פסקניות לגבי העתיד ומה יהיה
במבצע עופרת יצוקה לא נפתרה שום בעיה בינינו לבין הפלשתינאים, כי בדומה לפתרון כירורגי המבצע נתן פתרון זמני לסימפטום כואב בדרך פעולה מהירה חדה ומידית. אך לאורך זמן – לא נפתר דבר.
ירדן, מצרים סוריה ולבנון במידה מסוימת נמצאים עמנו בצד של החשש מפני האיסלאם הקיצוני בעידוד איראן ואל קעידה. זה חלון הזדמנויות למדיניות נבונה במאבק משותף כנגד הקיצוניות האיסלמית. הבעיה היא שהפוליטיקאים של היום אינם מדינאים דגולים, ואין לנו מדינאים בשיעור קומה כשל בן גוריון או בגין של פעם. כיום אין החלטות מדינאיות אלא רק טקטיקות פוליטיות מקומיות. עתה הזמן להחליט, כי מדינת ישראל התקרבה לאבדן הלגיטימיות הבינלאומית שהיא כה זקוקה לה. קיימים סימנים שהמדינה נמצאת במשבר זהויות פנימי עמוק, ומאבק בין 7-8 "שבטים" שונים, - יהודים חרדים ויהודים וחילונים, מתנחלים ויושבי תל-אביב ערבים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים ועוד. כבר בשיחות עם סוריה לפני כעשור שנים, הסתבר שהנשיא הסורי אינו רומה בשלום, אך מוכן לשלום. הסכם שלום היה כבר מוכן בטיוטא משפטית אצל האמריקאים – אך הנושא התפוצץ. יש לנסות ולא לוותר על האפשרות של הדברות עם השכנים, בפט אלו החוששים מהאיסלאם הקיצוני. גם עם הפתח שבזמנו לא הכיר בישראל היה איסור חמור להדברות, אנשים נשלחו לכלא בגלל דיבורים עמם ובסופו של דבר נוצר הסכם אוסלו בהדברות. הוא מאמין שיש מקום גם להדברות אפילו עם החמאס, שהוא אמנם שכן רע ומזיק, הרוצה בהשמדתנו, אבל הוא נשאר שכן לתמיד, ואולי יש סיכוי לניסיון הדברות עמו על האופציה של מלחמות ומבצעים חוזרים ונשנים עד אין קץ.
הודה למרצה חברנו אלחנן (חורחה) גרינברג, והנשיא גד כהן העניק לו כשי את דגלון המועדון וחמסה מחרס למזכרת נצח.
