מפגש המועדון ה30 לשנת הרוטרי הנוכחית התקיים במוזיאון דאדא בעין הוד. בצברי היום נאספו החברים לנסעה ממלון הר-הכרמל . האוטובוס נתרם בסיועו של הנשיא המיועד צבי ענר. לאחר סיור באזור השריפה בכרמל ומקום האוטובוס שעלה באש מול קיבוץ בית אורן, הגענו לכפר האמנים עין הוד. שם,במוזיאון דאדא המחודש חיכו לנו שולחנות עמוסי כיבוד (מקירטינג מושב מגדים), , מנהלת המוזיאון רעיה זומר, והמדריכה ענבר נצר.
בהעדרו של הנשיא דני פסלר שנאלץ לנסוע לישיבה בכנסת בירושלים, נוהל המפגש על ישי נ"ל אלברט לינקולן. יו"ר הועד המנהל של מוזיאון דאדא, חברנו נ"ל כרמל הכהן, פתח את הישיבה שנערכה בקומת התצוגה של המוזיאון בינות לתמונות קיר ענקיות של הצייר מרסל ינקו, שעבודותיו מרוכזות במקום.. מעל לששה מחברי המועדון שלנו מכהנים בתפקידים שונים באגודה, בין אם כגזבר או כחברי הנהלה פעילים כחלק מהטכס הרוטריוני הובא פסוק השבוע על ידי חברנו הרב בוב סמואלס, תושב עין הוד מזה כ 25 שנה.. הוא בחר להביא קטע משל נורמן לואיס, ממיסדי כפר האמנים באנגלית. אנו בחרנו לצטט קטע אחר שלו: "הייתי יוצא למסעותי כשבראשי הרעיון שככל שארחיק מן הבית כן ייטב. העמק הבא יהיה תמיד פראי יותר. האגם חסר תחתית ". (נורמן לואיס. העולם העולם).
את ברכות הרעות הביאה נאווה וילבך, נ"ל אלברט לינקולן הודה למארחים ולחברינו השותפים בארגון וניהול המוזיאון, והגיש למנהלת רעיה זומר תרומה כספית צנועה למוזיאון דאדא. מנהלת המוזיאון רעיה זומר סיפרה על האמן האדריכל מרסל ינקו, שנולד ברומניה ב 1895, והלך לעולמו בשנת 1984 . בגיל 15 החל ללמוד ציור. ב-1915 הגיע לציריך כדי ללמוד אדריכלות. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה מרסל ינקו הפך לאחד המשתתפים הנלהבים בציריך של קבוצת אמנים רדיקלים – תנועת הדאדא האבנגרדית. ביצירותיו. בתחילה היה סגנונו פוטוריסטי וקוביסטי, אך הוא חיפש, כמו אמני דאדא אחרים, אחר שיטות וחומרים חדשים, והחל להשתמש בחפצים מצויים של יום יום. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, עבר לפריז, ונפרד מתנועת הדאדא במיריך. שנה לאחר מכן חזר ינקו לרומניה שם היה ממקימי תנועת האוונגרד, והקדיש את פעילותו לאדריכלות ולהפצת האמנות אוונגארדית. ציוריו מתקופה זו מושפעים מהסגנון האקספרסיוניסטי, כולל ציורי עירום. ציוריו הושפעו בחלקן מיצירות של פיקסו ובאחרים קיימת נטיה להפשטה. הבניינים שתכנן כאדריכל בעת שהותו ברומניה נבנו על בסיס עקרונות מודרניסטיים. ב-1941 עלה מרסל ינקו ארצה. בתקופה זו נעשו ציוריו פיגורטיביים יותר, של נושאים הקשורים לארץ וליהדות, חיילים מחד ותיאורים של ערבים מאידך. ב-1953 היה אחד ממייסדי כפר האמנים "עין הוד". ב1952 השתתף בביאנאלה של ומציה, ארגן את קבוצת "אפקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד. הוא לימד ציור והמשיך לצייר בעצמו. ציוריו הפכו למופשטים וצייר פחות אנשים ויותר תיאורי טבע ונוף , סגנון בו המשיך לצייר עד יום מותו היה חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז. אחרי מותו הוקם בעין הוד מוזיאון "ינקו דאדא" שהוקדש ליצירתו וליצירת קבוצת הדאדא.
המוזיאון, שהוקם בשנת 1983 על ידי קבוצה מידידיו ומוקיריו, כולל מספר חללי תצוגה. תצוגת קבע במוזיאון המוקדשת לשבעים שנות יצירה של ינקו, גלריה באכסדרה המיועדת לאמנים צעירים ולפרויקטים מיוחדים, וגלריה תחתונה המציגה תערוכות של אמנות בת-זמננו. כמו כן קיים במוזיאון אגף נוער ו"מעבדאדא" - מעבדת יצירות אמנות יחודית.
לאחר הדברים הללו נחלקנו לשתי קבוצות, וכל קבוצה סיירה לחילופין במוזיאון מחד ובביתו של מרסל ינקו הנמצא בסמוך. בסיור בביתו התרשמנו מהתמונות, כן הציור המכחולים, חלוק העבודה וכלי הבית, וכן ממה שנתגלה בהסרת הטיח מקירות חדר השינה שלו- מסתבר שאלו כוסו בתמונות עירום לפני שנים רבות, ואשת האמן שמאסה ב"קישוטי" חדר השינה כיסתה אותם בשכבת טיח עבה. לאחרונה, במסגרת שיפוצים, נחשפו חלקים מהטיח והציגו טפח וטפחיים של.... (יש לבקר במקום ולהתרשם בהתאם). בבניין המוזיאון עצמו בקרנו בין השאר במעבדאדא בקומת המרתף, שם מתקיימים חוגים והדרכות באשר לזרם אמנות הדאדא. החדר מלא בספרים ישנים הנשענים זה על זה, עמוד של סירים וכלי מטבח שראשו מגיע לתקרה,, בגדים וכובעי ישנים, מכונות כתיבה ותפירה ישנות, מערבלים ומטחנות בשר של פעם ועוד.
-----------------------
כתב וערך: יורם קנטר
צילומים : יורם נאומן
בהעדרו של הנשיא דני פסלר שנאלץ לנסוע לישיבה בכנסת בירושלים, נוהל המפגש על ישי נ"ל אלברט לינקולן. יו"ר הועד המנהל של מוזיאון דאדא, חברנו נ"ל כרמל הכהן, פתח את הישיבה שנערכה בקומת התצוגה של המוזיאון בינות לתמונות קיר ענקיות של הצייר מרסל ינקו, שעבודותיו מרוכזות במקום.. מעל לששה מחברי המועדון שלנו מכהנים בתפקידים שונים באגודה, בין אם כגזבר או כחברי הנהלה פעילים כחלק מהטכס הרוטריוני הובא פסוק השבוע על ידי חברנו הרב בוב סמואלס, תושב עין הוד מזה כ 25 שנה.. הוא בחר להביא קטע משל נורמן לואיס, ממיסדי כפר האמנים באנגלית. אנו בחרנו לצטט קטע אחר שלו: "הייתי יוצא למסעותי כשבראשי הרעיון שככל שארחיק מן הבית כן ייטב. העמק הבא יהיה תמיד פראי יותר. האגם חסר תחתית ". (נורמן לואיס. העולם העולם).
את ברכות הרעות הביאה נאווה וילבך, נ"ל אלברט לינקולן הודה למארחים ולחברינו השותפים בארגון וניהול המוזיאון, והגיש למנהלת רעיה זומר תרומה כספית צנועה למוזיאון דאדא. מנהלת המוזיאון רעיה זומר סיפרה על האמן האדריכל מרסל ינקו, שנולד ברומניה ב 1895, והלך לעולמו בשנת 1984 . בגיל 15 החל ללמוד ציור. ב-1915 הגיע לציריך כדי ללמוד אדריכלות. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה מרסל ינקו הפך לאחד המשתתפים הנלהבים בציריך של קבוצת אמנים רדיקלים – תנועת הדאדא האבנגרדית. ביצירותיו. בתחילה היה סגנונו פוטוריסטי וקוביסטי, אך הוא חיפש, כמו אמני דאדא אחרים, אחר שיטות וחומרים חדשים, והחל להשתמש בחפצים מצויים של יום יום. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, עבר לפריז, ונפרד מתנועת הדאדא במיריך. שנה לאחר מכן חזר ינקו לרומניה שם היה ממקימי תנועת האוונגרד, והקדיש את פעילותו לאדריכלות ולהפצת האמנות אוונגארדית. ציוריו מתקופה זו מושפעים מהסגנון האקספרסיוניסטי, כולל ציורי עירום. ציוריו הושפעו בחלקן מיצירות של פיקסו ובאחרים קיימת נטיה להפשטה. הבניינים שתכנן כאדריכל בעת שהותו ברומניה נבנו על בסיס עקרונות מודרניסטיים. ב-1941 עלה מרסל ינקו ארצה. בתקופה זו נעשו ציוריו פיגורטיביים יותר, של נושאים הקשורים לארץ וליהדות, חיילים מחד ותיאורים של ערבים מאידך. ב-1953 היה אחד ממייסדי כפר האמנים "עין הוד". ב1952 השתתף בביאנאלה של ומציה, ארגן את קבוצת "אפקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד. הוא לימד ציור והמשיך לצייר בעצמו. ציוריו הפכו למופשטים וצייר פחות אנשים ויותר תיאורי טבע ונוף , סגנון בו המשיך לצייר עד יום מותו היה חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז. אחרי מותו הוקם בעין הוד מוזיאון "ינקו דאדא" שהוקדש ליצירתו וליצירת קבוצת הדאדא.
המוזיאון, שהוקם בשנת 1983 על ידי קבוצה מידידיו ומוקיריו, כולל מספר חללי תצוגה. תצוגת קבע במוזיאון המוקדשת לשבעים שנות יצירה של ינקו, גלריה באכסדרה המיועדת לאמנים צעירים ולפרויקטים מיוחדים, וגלריה תחתונה המציגה תערוכות של אמנות בת-זמננו. כמו כן קיים במוזיאון אגף נוער ו"מעבדאדא" - מעבדת יצירות אמנות יחודית.
לאחר הדברים הללו נחלקנו לשתי קבוצות, וכל קבוצה סיירה לחילופין במוזיאון מחד ובביתו של מרסל ינקו הנמצא בסמוך. בסיור בביתו התרשמנו מהתמונות, כן הציור המכחולים, חלוק העבודה וכלי הבית, וכן ממה שנתגלה בהסרת הטיח מקירות חדר השינה שלו- מסתבר שאלו כוסו בתמונות עירום לפני שנים רבות, ואשת האמן שמאסה ב"קישוטי" חדר השינה כיסתה אותם בשכבת טיח עבה. לאחרונה, במסגרת שיפוצים, נחשפו חלקים מהטיח והציגו טפח וטפחיים של.... (יש לבקר במקום ולהתרשם בהתאם). בבניין המוזיאון עצמו בקרנו בין השאר במעבדאדא בקומת המרתף, שם מתקיימים חוגים והדרכות באשר לזרם אמנות הדאדא. החדר מלא בספרים ישנים הנשענים זה על זה, עמוד של סירים וכלי מטבח שראשו מגיע לתקרה,, בגדים וכובעי ישנים, מכונות כתיבה ותפירה ישנות, מערבלים ומטחנות בשר של פעם ועוד.
-----------------------
כתב וערך: יורם קנטר
צילומים : יורם נאומן
