30/04/2014 - הרצאת שולמית קנטר לרגל יום השואה

מפגש מועדון 30 באפריל 2014 - מרצה אורחת: גב' שולמית קנטר  על ספרה "מאה שנות חיים אל מול גורל"
 
הנשיא המכהן משה גן צבי פתח את מפגש המועדון מס'  36 לשנת הרוטרי 2013/14 המוקדש לזכר יום השואה. הנשיא ברך את המרצה האורחת ואת האורחות נשיאת מועדון מוריה יהודית נפתלי, המיועדת לנגידת האינרוויל אורנה גן-צבי, נחמה חי, קטי ברגמן וניצה וויט. הנשיא הביע את תנחומי המועדון לחברתנו ר/אילאיל ענר על פטירת אביה.
 
לאחר ברכות הרעות, הובא פסוק השבוע על ידי חברנו ר/צבי פורר:
‏אנו  ‏נמצאים בימים שבין יום הזיכרון לשואה, ליום הזיכרון  ‏לחיילי מערכות ישראל, ויום העצמאות. 
‏כדור שני להורים שורדי שואת טרנסניסטריה ,שעברו  ‏את המשטר הקומוניסטי ועלו  ‏לארץ לאחר 17 ‏שנה שבה  ‏חיכו לקבלת אשרת העלייה לארץ והיו  ‏מאושרים כל שארית חייהם שזכו לעלות ו‏שצאצאיהם יחיו במדינה משלהם, בחרתי בפסוק השבוע את חלקה הראשון של התפילה לשלום מדינת ישראל הנאמרת בשבתות ובחגים לפני תפילת מוסף: 
‏.."אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך  את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך, ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה,.
ותקנם בעצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו, והנחילם אלוהינו ישועה ועטרת ניצחון תעטרם, ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה".

את הברכה הבינלאומית הביא חברנו ר/גידי ינאי: 
‏ביום שישי, 25 ‏באפריל 2014 ‏, הוכרז רשמית על הקמת "מועדון יורדי הים של רוטרי ישראל". Fellowship of Rotarians ‏ Yachting ‏International IYFR – ‏באירוע שהתקיים במדעטק השתתפו אורחים מחו"ל נציגי YFR ‏I מאיטליה ומטורקיה. ‏במעמד זה קיבל המועדון את הצ'רטר מידיהם של הקומודור הבינלאומי ס‏רג'יו ס‏אנטי וראש המטה שלו, לואיג'י נורסה, שניהם רוטריונים ממועדו CHAVAR - TIGULLIO ‏באיטליה. ‏בחרתי לברך את מועדון  CHIAVARI- TIGULLIO ‏מאיטליה, אזור 2032. ‏המועדון I ‏הוקם בשנת 1985 ‏והוא נפגש כל יום שישי בערב בשעה20:15 ‏ במלון מונטרוסה שבצ'יאברי ג'נובה, איטליה. ‏המועדון מונה 55 חברים והשפה הרשמית בו היא איטלקית. ‏נרים כוס של ברכה ‏למועדון CHIAVARI- TIGULLIO.

‏לרגל יום השואה הביא חברנו ר/זאב מטר שחזר לא מכבר מסיור בקרקוב ובמחנות המוות בפולין. את התרשמותו בשיר שכתב : "אין כפרה".
‏אין כפרה אין סליחה 
‏אין חזרה לחיים הכול כאן מות. 
‏אין מחילה אין שכחה, ‏אין חיבוק של אהבה 
‏כי אתם הרגתם או שתפתם פעולה. 
‏אחד או אלף, מיליון או מיליונים נשמה נשמות 
‏עלו השמימה כאפר. 
‏אין כפרה אין מחילה, ‏אין משמעות למילים בדיעבד
לא נשכח ולא נסלח. 
‏אין כבר דם ‏על שבילי עפר 
‏אין כבר זעקות שבר, ‏עת תינוק נעקר מתוך גוף אם קר. 
‏אין כבר קול רכבת המביאה מטען, נשארו פסי ברזל 
‏עדים אילמים למה שעליהם עבר. 
‏אין כבר צעקות מחרידות לזוז לזוז מהר מהר 
‏שמא התנור תוך כדי ההליכה יתקרר
ויישאר ליהודי לעוד שניות להרהר. 
‏אין כבר כאן גסטאפו ‏גם לא נשארו רפאל ופייגה דוד והנריקה,
גם תאודור וישראל, מלך ומרים 
‏ועוד דור ועוד דור שנרצח ונעלם. 
‏אין כפרה ואין מחילה והסליחה חסרת כל ערך,
אין חיים לאחר המוות כולם נעלמו בגיא צלמות. 

המרצה האורחת הוצגה על ידי חברנו ר/אריה ברגמן:
גב' שולמית קנטר (לזר) נולדה בעיר דז'מבול (כיום :סאראז במחוז דז'מבול) שבקזחסטן הרחוקה בשם סילביה לזר . הזמנים היו קשים, מלחמת העולם השנייה הייתה בשיאה. בגיל 3 ‏הגיעה לקרקוב עם אמה ומשם לבלגיה, לעליה ב' בספינת המעפילים "קדמה" שיצאה ממרסיי ב- 1947 ‏ . ילדות קצרה בקיבוץ עין גב ולאחר מכן בחיפה, בשנות ילדותה למדה במספר בתי ספר החל ביסודי בת-גלים, דרך ליאו-בק והלל ואת לימודי התיכון סיימה בבי"ס התיכון חוגים בחיפה. ‏בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים תואר ראשיו באנגלית ובגיאוגרפיה, כולל תעודות הוראה במקצועות הייתה מורה בכירה ומחנכת בכתות הגבוהות והכינה לבגרות בשפה, ספרות ותרגום באנגלית , ורוב הזמן
בתיכון עירוני  ה' בחיפה. ‏לאחר פטירת אביה, ד"ר משה לזר ז"ל,שהיה מנהל המרכז הרפואי רמב"ם שנים רבות ויקיר חיפה, החליטה לכתוב על פי סיפורי אימא שלה יוליה בת ה 99 כיום שהצטברו במהלך השנים, על קורות המשפחה מול נפתולי הגורל שולמית נשואה מזה כחמישים שנה לחברנו ד"ר יורם קנטר, ,ויש להם 3 ‏ילדים ו 6 ‏נכדים.

המרצה פתחה בסיפורה כיצד אמה הייתה מספרת לה בילדותה על קורותיה וקורות המשפחה  כשהגורל הלך עימה יד ביד- לפעמים סייע, לפעמים התאכזר ובמהלך כ 100 שנותיה היה לצידה עם שלל תהפוכותיו. ממשפחתה הגדולה והקרובה של כ 22 איש נותרו רק שתיים- אימה יוליה ובת דודתה בקנדה, שתיהן כיום בנות 99 נושקות למאה. דרך שנים סוערות של ניסיון בריחה בשלג מהגרמנים עם קבוצת צעירים וצעירות יהודים שנורו כולם למעט היא וחברתה הקרובה בגבול, איך נשפטה כ"מרגלת גרמניה" למאסר עולם בכלא הנורא באודסה,כי הייתה בלונדינית ירוקת עין וכיצד סבלה נוראות כנעה יהודיה בכלא הסובייטי, איך משהתקרבו הגרמנים לאודסה, פונו כל יושבות ויושבי הכלא ברכבת בהמות שנסעה ונסעה ימים עד סוף הדרך- בקצה המרוחק ושכוח האל בסוף קזחסטאן, בעיר דג'מבול שבגבול קירגיזיה ומונגוליה. החיים שם בבית כפריה מוסלמית זקנה בבקתה עלובה, כיצד פגשה את בעלה שהיה קצין רפואה פולני במדי הסובייטים, וגם סוכן סמוי של הג'וינט שקלט פליטים יהודים בחשאי. כיצד הציל את חברתה שעמדה למות מטיפוס,  ולאחר רומן קצר בין שני היהודים המנותקים בסוף העולם נישאו ושולמית נולדה שם. לקראת סוף המלחמה גויס מחדש לשרות פעיל ונפרד מהן תוך הבטחה שאם ישרוד יבוא לחפשן בסוף הקרבות וכך היה. כיצד עברו שוב ברכבת את כל רחבי רוסיה חזרה לקרקוב, שם החלו שוב פרעות ביהודים. על השחרור מהצבא הפולני בסיוע המוסד לעליה ב', שנים בבלגיה בניהול רפואי של מחנות העקורים והעלייה הבלתי לגלית ממרסיי לישראל, היישר לעין גב המופצצת ומופגזת על ידי הסורים, כרופא עין-גב במלחמת השחרור. על הפינוי בלוליה של הילדים עת אחותה התינוקת ילידת יום העצמאות תש"ח נשכחה בבית הילדים המופצץ ופלא גילויה והוצאתה מתחת למיטה שניות לפני שפגז הרס את הבניין. שנותיו כרופא שער העלייה, דרכו כרופא מעפיל בגיל מבוגר ברמב"ם שם הגיע לתפקידו מנהל המרכז הרפואי, וזכה בתואר יקיר חיפה עד לפטירתו בגיל 88 ביום העצמאות...לאורך כל נפתולי החיים, במשך כמאה שנה אל מול גורל ועד היום, בגיל 99 , ולה 12 נינים , כולפם "צברים" ילידי ישראל.
המרצה ריגשה את הנוכחים  שחלקם הזיל דמעה בהיחבא, לא רק בתוכן סיפורה אלא בדרך המיוחדת לה שבה סיפרה מעומק ליבה ובקולה המיוחד את השתלשלות תהפוכות הגורל,  כפי שבאו לביטוי בספרה אשר כתבה לאחרונה.

הודה למרצה נ"ל/שלמה אסיף, שגם למשפחתו כמו למשפחות חברים אחרים וטובים היו סיפורי הישרדות בלתי יאומנו, סיפורה של שולמית הניד מיתר בנבכי זיכרונותיהם מבית ההורים והמשפחה. הנשיא המכהן משה גן צבי הודה למרצה והעניק לה בהוקרה תעודת נטיעת עץ על שמה ביער פול האריס ואת דגלון המועדון למזכרת נצח.
 ----------------------------
כתב וערך: ר/ יורם קנטר
(מי שערך גם את הספר של שולה: "מאה שנים אל מול גורל")